יום שישי. השעה 7:00 בבוקר. בחוץ יורד מבול רציני - אני חושבת הגשם הרציני הראשון השנה. ברקים, רעמים, וגשם זלעפות. בשונה מהתייחסותי לגשם במשך כל החורף, הפעם אינני מתנגדת - הרבה בזכות העובדה שמדובר בסוף השבוע, ואבא שלך איתנו בבית. אתה ישן כמו מלאך במרכז המיטה שלנו, ואני יושבת לכתוב לך.
באת אלינו למיטה היום באמצע הלילה - פתאום שמעתי אותך צועד בצעדים המתוקים שלך, פותח את הדלת של החדר שלנו, אני פותחת את השמיכה, ואתה מטפס אלי. איזה כייף! פעם ראשונה שקרה שהגעת אלינו באמצע הלילה. ינקת ונרדמת איתי. יש רגעים מאושרים יותר מזה?!
אז לכבוד מזג האוויר החורפי שאיחר להגיע, החלטתי לכתוב בלוז לידיים הקטנות המתוקות שלך. צילמתי את התמונות האלה לפני שהחורף יגיע, כדי שיחממו את עינינו בציפייתנו לחזרתו של המזג האוויר החם, אז נוכל שוב להתחבק ולהתכרבל, כששכבות הבגדים אינן מפרידות בינינו. בתמונות אלה אתה בן שנה וחודשיים.
כאן אתה בן שנה וכמעט שלושה חודשים.
והפעם אתה בן שנה וכמעט ארבעה חודשים.
בינתיים התעוררת, ואתה כבר למטה עם אבא שלך מכין לנו ארוחת הבוקר:)
יום שישי, 27 בפברואר 2009
בלוז לידיים
תגובה 1:
Hello! Thanks for your very kind and encouraging words on my blog. I am finding it helpful to write about what I am experiencing and I can see that you must be also. Aren't these technological times interesting?Two people like you and me living in completely different countries creating an understanding that breaches language and nationality and so many other "boundaries". Congratulations on your beautiful daughter. It is inspiring for me to see parents doing research on how to best raise their child. I will keep stopping by and checking on how things are going for you. I really enjoy the instant translation button on this thing, it makes your words sound like new!
Warm regards,
Susanne
הוסף רשומת תגובה