עדיין מתנהלים לאט

לאט לאט חוזרים אנחנו לעצמנו.

ביום שני לקחנו אותך לד"ר בורנשטיין שחזר מהחופשה. שתי חדשות חיכו לנו - כמובן, לא היה לך שום סטרידור (הרופאה המחליפה באמת טעתה), אך כן נשמעו צפצופים בראיותיך. ההמלצה שלו הייתה לעשות לך אינהלציה וגם לתת לך בריקלין. הוא הזהיר אותי כי לשתי תרופות אלה, הראשונה עם סטרואידים, והשניה היא כמו וינטלין, יכולות להיות תופעות לוואי, ואתה יכול להפוך להיות עצבני והיפראקטיבי. המידע הזה הספיק כדי לשכנע אותנו לנסות שוב לעשות לך דיקור.

וכך מצאנו את עצמנו שוב אצל אורי הנחמדה ביום הבחירות. אורי גם רשמה לך פורמולה מיוחדת, ממוקדת לטיפול בנזלת ובשיעול. על פניו, נראה כי הפורמולה עוזרת. הנזלת כמעט ועברה לך. והנשימה שלך די שקטה. רק השיעול נשאר. פחות, אך עדיין שם. אני חושבת שנקח אותך שוב לד"ר בורנשטיין מחר או מחרתיים כדי שיקשיב לך. אתה עדיין לא אוכל - רק יונק. והשיניים עדיין צומחות לך.

אני אבל לא מצליחה עוד לחזור לעצמי. השיעול עדיין שולט בי, כמו גם ההרגשה הכללית של עייפות טוטלית. אני בקושי מצליחה לעשות משהו. ובערב, שניה אחרי שאתה הולך לישון, והרבה פעמים, באותה שניה בדיוק, אני נרדמת. הלוואי שיעבור כבר... די נמאס לי..

בימים האלה של חולי גיליתי מחדש כי הגמדים הקטנים לא ממש מבקרים בביתנו...:) היום כבר הרבה פחות, אך בימים ההם הבית נראה כאילו עבר עליו טורנדו. מה שלא הפסקנו לגעת בו, נשאר, למרבית הפלא, בדיוק במקום שהשארנו אותו, עד שהגענו לטפל בו. כמו, למשל, ערימות הכביסה הנקיה שחיכתה לה לקיפול ולסידור במקומה...:) כך גם הבלוג - יש כל כך הרבה שאני רוצה לכתוב עליו... אך לאט לאט... מה שיפה הוא שהזמן כולו לרשותינו. רק צריך לזכור את זה - מה שלא מצליחים לעשות עכשיו, תמיד יעשה מאוחר יותר. ושום דבר נורא באמת לא קרה בשל כך...