לילדינו: לחלום את החלום

קיץ. חם. חם מאוד.

זה בערך חודשיים מאז שחזרנו אחד לזרועותיה של השניה. בגלגול הזה של החיים. הגלים שוטפים אותנו. אני נתפשת עליו. רק כך אני מוכנה להכנס לים. ולכל מקום סוער אחר. הוא מחבק אותי חזק. בין גל לגל, אנחנו משחקים במעין משחק שכזה. מדמיינים את החיים שיהיו לנו. מדברים עליכם.

אנחנו חולמים.

שש שנים מאוחר יותר.

קיץ. חם. חם מאוד.

זה בערך יומיים מאז שבירכנו את ילדתנו המתוקה לחיקנו. באוטו. בירידות התלולות שליד ביתנו. אני נוהגת. אחרי הפסקה בת כמעט שלוש שנים, הוא במושב לידי. בסל קל שבמושב האחורי ישנה המתוקה שלנו. לידה מביט בה בהתפעלות המתוק שלנו. שתיקה מרגשת. "אתה מאמין שמאחורינו נוסעים עכשיו שני ילדינו?", אני שואלת אותו. הוא מחייך.

ממשיכים לחלום.

ומעת לעת מגלים כי אנו גם חיים את החלום...

לא תמיד מאמינים באמת...

נ.ב. בתמונה את בת שמונה ימים... ביום ההולדת השלוש של אחיך...