לבתנו: שפע של מגע

מדהים עד כמה עמוק נטויות בנו מוסכמות חברתיות מסוימות, לא משנה כמה מוזרות יהיו.

למרות כל מה שאני מאמינה בו, חיה ונושמת אותו בשלוש השנים האחרונות, לקח לי כמה ימים עד שהצלחתי לנער את עצמי (היטב, אני חייבת להודות) ולהזכיר לעצמי כמה חשוב המגע, כמה את זקוקה לו, וכמה שטותית האמונה כי "תתרגלי לידיים" (מי בכלל חשב על כך - הרי לא כל מבוגר שפוי, כל מה שמחפש הוא שמישהו יחבק אותו..?). מאז את כמעט כל הזמן עלי. או על אבא. אני מניחה אותך בעריסה או במיטתך, אך אם את מביעה רצון קלוש להשאר עלי, זרועותיי פתוחות בברכה. ואת רוצה בכך הרבה.

למודת נסיון מצ'ופו, כבר מרגעים הראשונים שלך בעולם הזה, בכל הזדמנות אפשרית אני מקרבת את גופי אליך. מאפשרת לך ללטף את פניי בידייך או ברגלייך. מלטפת אותך ללא סוף. מנשקת אותך בכל הגוף. וגם צ'ופו מצטרף בשמחה. כל כך הרבה את לומדת ממגע זה. כל כך הרבה בטחון הוא יכול לקנות לך.

ואני גם שרה לך. שלא כמו עם צ'ופו, אז חששתי שאני עלולה לגרום לו נזק של ממש עם הזיופים שלי, הפעם אני שרה מבלי להניד עפעף. ואני כבר מרגישה כי את מזהה את קולי.

נ.ב. בתמונות את בת 11 ימים.