לבתנו: ועוד קצת על ההנקה

בבדיקה בטיפת חלב לפני כמה ימים, בהיותך חודש, התברר כי את שוקלת כבר 5 ק"ג!

וואו!

מעניין להביט בך יונקת. שמנו לב, אבא ואני, שאינך יונקת כשאת עצובה. אם את בוכה, אין כל סיכוי שתקחי ציצי. לעיתים אפילו תרדמי, ורק אחרי שתתעוררי, תינקי.

וגם כשאת ממש ממש רעבה, אינך מתנפלת על הציצי, כפי שאחיך היה עושה בחינניות רבה. את סוג של מלקקת את הפטמה, ורק אז ניגשת לעבודה. בלי קולות או שירה מיוחדים. לעיתים נדמה לי כאילו את שותה אספרסו בבית קפה. לוגמת כמה לגימות קטנות. נחה. ושוב. ליידי אמיתית.

וצ'ופו, בדרכו המחקה אותך כמעט בכל דבר כעת, התחיל טיפה ליבב לפני שהוא יונק. כך הוא חווה כנראה אותך יונקת. אני מחייכת ומאפשרת לו: "כשתהיה מוכן, תוכל לינוק, מתוקי".

מה שפחות הצחיק אותי הוא שהוא גם ניסה כמה פעמים לסחוט לי את הציצי. ובפעמים אחרות קצת לחץ עליו בכף היד שלו (כאילו נשען עליו). לקח לי קצת זמן להבין שהוא עושה כך כתוצאה של חיקוי.

נ.ב. בתמונות את בת 11 ימים...