יום שבת, 11 בספטמבר 2010

לבננו: לומד להתנהג לאחותך



אני חושבת שאחת ההחלטות היותר חשובות שעשינו לקראת הצטרפות אחותך היא להשתדל לא להדריך אותך ביחס אליה. כלומר, לא לנדנד לך: "אל תצעק!", "תנהג בזהירות", "אל תמחץ", ודברי חוכמה נוספים שכאלה. שוב, נדמה לנו, המבוגרים, שאתם הילדים אינכם יודעים הרבה. משום מה, בהקשר להתנהגותכם עם תינוקות רכים זה עוד יותר בא לידי ביטוי. ולי היה ברור - אם יש מישהו שיהיה עדין עם אחותך, זה תהיה אתה. וגם, אני לא מצליחה לראות שום ילד גורם בכוונה נזק לתינוק כלשהו.

לכן, ברגע שביקשת להחזיק את אחותך, ישירות נענינו. ביקשנו שתשב יציב ותחזיק אותה, כדי שלא תתגלגל מזרועותיך. וגם הזכרנו לך, כי תוכל להחזיק אותה אך אם היא תסכים לכך. זהו.

כשביקשת לנשק את אחותך, אפשרנו לך. רק ציינתי בעדינות שתדאג לא לנשק באוזן. אחר כך הצטערתי, כי מבחינתך זהו עכשיו קלף מיקוח ברגעי החולשה שלך.

כשביקשת לחבק אותה, נענינו. רק ביקשתי שתשאיר את פניה פתוחים, כדי שתוכל לנשום.

וזה הקו הכללי. לאפשר את הדברים, בניגוד ללמנוע את התרחשותם. אני משתדלת תמיד להזכיר לך לבדוק אם אחותך מסכימה להתנהגותך ואם היא נעימה לה.

תחושת הבטן שלי היא כי רק מטעימה ישירה של תוצאות מעשיך, תלמד איך להתנהג עם אחותך. כמו בכל הקשר אחר של ציות, רק אם ההבנה תבוא מתוך תוכך, תתנהג באמת לפיה. אחרת, הכל יהיה מותנה בהנחיה שלנו ובמוכנות הציות המיידית שלך.

וזה קשה. קשה מאוד!

הקושי המיוחד שלי שלא לבלום אותך הוא ברגעים בהם אחותך נרדמת. עוד אכתוב על כך בהמשך, אך אלא רגעי חולשה שלי, אולי כי כל כך קשה לה להרדם. ואז גם הפתיל שלי מתקצר. וזה לא כל כך טוב. כמובן, ככל שאני רגועה יותר, גם אתה משתף פעולה יותר. אני רק צריכה ללמוד להתאפק יותר.

נ.ב. בתמונות אחותך בת חמישה ימים וחצי...





2 comments:

אורי אמר/ה...

איזה תמונות מתוקות

הפתרון שלי ללתת להם להחזיק אותה היה כרית הנקה
הייתי שמה כרית הנקה על הברכיים שלהם, שמה את שחר עליהם נתמכת בכרית ההנקה
לרוב היא פשוט הייתה ישנה עליהם קצת

הרבה פעמים כשהם היו קמים בבוקר ועוד רוצים להתפנק קצת הייתי שמה באופן הזה את שחר עליהם, והם היו יכולים לשבת איתה ככה רבע שעה, לפעמים אפילו יותר

אני מבינה את הקושי בזה שמעירים את האח/אחות
אני מבינה מאוד את התחושה שכל מה שצריך במארג הזה זה אמא יותר רגועה, עם פתיל יותר ארוך, ושזה לרוב מה שמצליח לפתור את כל הבעיות
אם זאת השלמתי עם אנושיותי,עם העייפות, עם החוסר ודאות שמתלווה להתחלות חדשות(גזים?, חיתול שצריך החלפה? עייפה? רעבה?) ועם זה שלפעמים הפתיל קצר, וזה מה שיש...
מנסה כמה שפחות לשפוט את עצמי על זה

My Child's Diary אמר/ה...

האמת שאני אוהבת לשפוט את עצמי... אני גם לא חושבת שיש משהו שלילי בכושר שיפוט, כל עוד שתוצאות השיפוט הן בונות וחיוביות.. אני מודה על כך האמת...:)
ולגבי מה שאמרת - בסופו של דבר אנחנו אך אנושיות, ולא היינו רוצים שילדינו יחשבו אחרת, לא..?

Related Posts with Thumbnails