יום שני, 6 בספטמבר 2010

לבתנו: לומדת לינוק

אחרי שהנקתי את אחיך במשך כמעט שלוש שנים, בטרם הצטרפותך, האמת, קצת זלזלתי בנושא. בכל ההכנות להגעתך, לא כל כך התמקדתי בלהזכיר לעצמי מהי הנקת ילוד. אני כל כך שמחה כי לבסוף משהו בי לחש לי לשנות את גישתי ולעשות שיעורי בית גם בנושא זה.

להניק אותך ולהניק את צ'ופו אלה הן שתי חוויות שונות בהחלט. הנקתי אותו עתה היא בהחלט הרבה מעבר להנקה. זו מעין מערכת יחסים ששנינו מנהלים. קיימים בה ירידות ועליות, גבולות, דיאלוג. תפישתו את השד שונה היא, משקלו שונה, קצב ההנקה שונה. להניק אותך בימיך הראשונים - זוהי טכניקה נטו. הרבה סבלנות, אמונה, תשומת לב לכמות היציאות, לצבען ולמשקלך. לתפוש את ראשך בעורפך, לסחוט את הציצי קצת עד ליציאת טיפות ראשונות, כשאצבעותיי מחזיקות את השד בצידיו, לחכות עד שתפתחי פה גדול, או לגרות אותך בשפתך העליונה או באפך שתעשי כן ו... להצמיד. את ראשך לפיטמה, ואת כל גופך לבטן שלי. ולהניק. ולהנות לנוכח תחושת היד הקטנה (תראי כמה קמטים - לא יכולתי שלא לחשוב מאיזה עולמות עתיקים הגעת אלינו) פרוסה על שדיי...

ושוב אני נדהמת לנוכח נפלאות הטבע והגוף האנושי. למרות שהנקתי ללא הפסקה, הגוף שלי התנהג כאילו לא היה הדבר. ביום הראשון השד היה מאוד רך. ביום השני התמלא כולו עד כדי גודש. הפטמות התמלאו. ביום השלישי החלב הופיע. וגם המזרקות. צ'ופו שמח מאוד. מסתבר גם כי עוצמת יניקתך עוברת בכמה רמות את זו של אחיך. את מרוקנת את השד בכמה מציצות. לו לוקח הרבה יותר זמן להגיע להישג מרשים זה, אם בכלל.

סמוך להצטרפותך, שאלתי אותו אם החלב חם או קר, ואם הוא מתוק או מלוח. אז הוא ענה כי החלב לא חם ולא קר, ולא מתוק ולא מלוח. הפעם הוא ציין בשמחה כי החלב הוא חם ומתוק.

צ'ופו קיבל בטבעיות מוחלטת את עובדת השיתוף בציצי. עוד חיוך לעבר כל הספקנים, שהיו בטוחים כי יקנא בך. בימים הראשונים הוא כמעט ולא ינק. מאז הוא יונק הרבה יותר. ציפיתי לזה. אני משתדלת להענות לבקשתו לינוק בכל פעם שמגיעה, אך מגבילה את הכמויות. "רק קצת". למזלנו, הוא מכיר היטב את ההסבר: "הציצי נח עכשיו". אכן, יש משברים של "ציצי עכשיו", וזה גם טבעי. אנחנו משתדלים לא להקנות להם משקל יתר...

שלא כמו עם צ'ופו, אז הייתי הרבה יותר מודאגת ודואגת לכך שאצליח להניק אותו, הפעם אני רגועה הרבה יותר. בכל זאת, הבטחון הרבה יותר גבוה. אולי זה מה שיסביר שרק ביום שישי האחרון קפצתי לטיפת החלב לשקול אותך. וכן. עלית במשקל. את שוקלת עכשיו 4,400 ק"ג...

נ.ב. בתמונות את בת יממה וחצי...

4 תגובות:

tamari אמר/ה...

שלום לך !
איזה כיף שאת כותבת !!! אכן נפלא הטבע. באמת תהיתי עם עצמי איך הגוף מכין את עצמו להנקה במקרה של צ'ופצ'יק שעדיין יונק - והנה - נתת את ההסבר ! איזה יופי שזה אפשרי ! איזה בונבון צ'ופו כשעונה לך על השאלות של החלב...נותן לך מידע מודיעיני....
נשיקות יקירה
שלחתי לך מייל. מקווה שקיבלת

shumim אמר/ה...

מאוד מעניין אותי לקרוא מה שכתבת שכן יובל שחגג השבוע שנתיים, עדיין יונק ותוך כדי מחשבות על האפשרות של הריון נוסף עולות בי גם מחשבות על ההנקה שלו. ההנקה של עידן הסתיימה כשהייתי בחודש הרביעי עם יובל כך שאין לי נסיון של הנקת שניים.
אשמח מתישהו לשמוע ממך על חווית ההנקה בהריון. עם עידן הפסקתי להניק כי היה לי קשה ולא נעים והרגשתי שאם אני לא נהנית מזה, זה הזמן להפסיק. הוא היה בן שנה ו-10 חודשים.

My Child's Diary אמר/ה...

עינת, יקירתי, גם אני שמחה שיצא לי לכתוב... כל כך שמחה...:)

My Child's Diary אמר/ה...

מזל טוב ליובל!
http://mychilddiary.blogspot.com/2010/02/blog-post_24.html כאן כתבתי קצת על ההנקה בהריון. ההתחלה הייתה קשה. אחר כך הכאב עבר. ובסוף הקושי הגיע יותר מכיוון של חוסר סבלנות יתרה. נתת לי רעיון לפוסט - תודה! כשאמצא זמן, אכתוב על מהי הנקה בעיני.
בכל מקרה, כמו בכל דבר, אני לא מאמינה בלעשות משהו בכוח. לפחות לא בכוח חזק מדי. אם לא נהנית בסך הכל החוויה, וזה הפך לסבל יותר מלהנאה, סימן שהיה צריך להפסיק...
אם יש לך עוד שאלות בהקשר זה - אני כאן...:)
וכמובן, שנה טובה!

Related Posts with Thumbnails