מישהו הולך להתגעגע לקלמנטינות

הפירות אצלנו מונחים בסלסלה שעל שולחן האוכל. זה מעין הרגל שאימצתי מאבא - לא לשים את הפירות ואת הירקות למקרר. לפחות לא במהלך החורף...:)

וזו התמונה השגרתית - כשמתחשק לך פרי, במיוחד אם מדובר בבננה או בקלמנטיה, אתה רץ לעבר שולחן האוכל. לעיתים אתה מביא איתך את הצלחת שלך, מתרומם על קצות האצבעות עד שאתה מצליח לתפוש את אחד הפירות, מושך אותו אליך, ואז צועד לעבר השולחן שלך. ולעיתים אתה פשוט מרים את עצמך ומתיישב על אחד הכסאות שליד שולחן האוכל.

בדרך כלל, אנחנו משתדלים שתשב בכסא Tripp Trapp שלך, ולא באחד הכסאות האחרים. אך כפי שאתה יודע כבר, לכל כלל יש חריגים. סופי שבוע, היותך כל כך מתוק כשאתה בדרך לכיבוש משימה נוספת שלך, וסתם המתיקות הבלתי נלאית שלך - הם רק חלק קטן מהם...:)

מדהים כמה תרגולים מוטורים יש בפעילות פשוטה שכזו - קילוף קלמנטינה.

בדרך כלל, אני מקלפת לך קצת, ואז אתה ממשיך. בריכוז רב ובשקדנות. עד שקילפת את הקליפה האחרונה.

ואז אתה גם מנסה לפלח אותה לבד. לעיתים, בעזרתנו. מוציא מכל פלח את הגרעינים, ובינתיים שם את הפלחים אחד אחד בצלחת, ורק אחרי שסיימת - ניגש לסעודה.

שלוש פעמים קלמנטינה - בפה, ביד ובצלחת.... כדי שיישאר קצת הטעם עד השנה הבאה...:)