אני רוצה

"מה את רוצה?", אבא שלך שאל אותי לפני כמה שעות במהלך אחת השיחות שלנו, שאני כה מוקירה. "משפחה", שמעתי את עצמי עונה, מבלי להשקיע בתשובה זו יותר מדי מחשבה. נתתי ללב שלי את הקול לנקוב ברצון הכי כמוס שלי. אבא שתק ואמר: "אני רוצה משפחה... אך אני רוצה גם משהו נוסף".

אני השתתקתי. אבא התכוון, כמובן, לציור. אך לא על כך חשבתי. כל מה שהצלחתי לחשוב במאמצים מחשבתיים עילגים, מעוכים מחוסר שינה (היה לי לילה כמעט לבן - יש לך חום, כנראה בגלל החיסון; או שמא פשוט לא ישנתי כבר איזה... שנתיים?), מעורפלים ומשתדלים בכל כוחותיהם לא לאבד את סוף המחשבה, עד שבאיטיות אגיע אליו, ואז כבר לא אצליח לזכור מה הייתה תחילתה.. לפעמים אני מרגישה כמו לוליין קרקס שמתנדנד לו בסמוך לכיפת הקרקס על חבל דק - מסביב הכל חשוך, זרקור האור מאיר רק את המקום הנתון בו הוא נמצא, רק את הנקודה הספציפית הזו, ולעיתים, אם מתרכזים רק במקום המואר הזה של המצאותו, לרגע מאבדים כל זכרון ממקום ממנו יצא הוא, ממרחק היותו מקצה החבל, או בכלל - ממה הוא עושה שם, תלוי לו בין השמיים לארץ, כשרק מתלה בטחון רעוע מאבטח אותו מנפילה מטה.. סליחה, איפה הייתי? אה, כן. באותו הרגע כל מה שחשבתי עליו הוא שלמרבית הפלא גם אני רוצה משהו נוסף. איך אני יכולה שלא לרצות? הרי אני בסופו של דבר בן אדם.

רק שאני לא מצליחה לחשוב על רצונות גלובליים. מבחינתי, משפחה היא הרצון הכולל הגדול ביותר שיש לי. והוא מורכב מכל כך הרבה דברים, שאולי לא בצדק לא העמקתי בפירוטיהם. אינני מצליחה לחשוב על רצונות מרחיקי לכת. אולי זאת בשל העייפות. אולי חוסר שינה. ואולי אני נוהגת יותר להתמקד במה שקורה היום, אולי מחר. מעולם לא הצלחתי לרצות משהו רחוק טווח... מלבד המשפחה. על כל רבדיה - אהבה, בית, ילדים, חיים.

אך אלה לא הדברים היחידים שאני רוצה. הרצונות האחרים שלי הם די בסיסיים. אני רוצה לדעת מה אני רוצה. אני רוצה לא לרצות. אני רוצה לתפור לך שמיכה לקיץ. אני רוצה לתפור שמיכה בשביל האבא שלך. אני רוצה לקרוא את כל הספרים הנפלאים שאני אוספת לאט לאט. אני רוצה לעשות לך בובה. אני רוצה לחזור לרקוד פלמנקו. אני רוצה לראות סרטים. אני רוצה חופש. אני רוצה לישון. אוף, כמה שאני רוצה להפסיק להיות עייפה. אני רוצה יותר זמן לעצמי. אני רוצה יותר לבלות עם אבא שלך. אני רוצה לבלות יותר עם שלושתנו. אני רוצה ללמוד. אני רוצה לנסוע לסיני. אני רוצה להיות שם כשתזדקק לי. אני רוצה להיות שם כשתגדל. אני רוצה לנסוע לניו זילנד. אני רוצה בורקסים וללכת יד ביד, גם כשבקושי הולכים. אני רוצה שאבא יוכל לצייר, כפי שהוא תמיד רוצה. אני רוצה שנהיה בריאים. אני רוצה למצוא משהו לעסוק בו, כשתגדל, שיאפשר לאבא שלך צייר ולי להיות איתך כמה שיותר. אני רוצה לכתוב. אני רוצה לגור במיין. אני רוצה חברים שישארו. אני רוצה שקרן תגור קרוב יותר. אני רוצה שאמא שלי תבוא לבקר יותר. אני רוצה לדעת לדבר איתה. אני רוצה שאבא שלי ירגע. אני רוצה שסבתא וסבא שלי ירדו לרגע מהעננים, עליהם הם נחים, ויתנו לי חיבוק גדול. אני רוצה שהיו יכולים להכיר את אבא שלך, אותך. אני רוצה ליצור. אני רוצה לתרום. אני רוצה שיהיה שלום. אני רוצה שנהיה בריאים. אני רוצה לדעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. אני רוצה לדעת מתי אהיה גדולה. אני רוצה שהשערות הלבנות יעלמו להן. אני רוצה לדעת לענות לך על כל שאלה. גם אם התשובה היא שתצטרך למצוא אותה בעצמך.

אני רוצה את כל אלה. ועוד הרבה דברים אחרים. גם כאלה שאני עוד לא יודעת שאני רוצה, אך כבר יודעת שאינני יכולה בלעדיהם.

וכרגע, אני פשוט רוצה לנוח... להיות איתך ולדעת שאבא שלך מאושר... ולדעת כי כל הרצונות שלי יתגשמו להם בעיתם.. לאט לאט...