עקרת בית אני

הרגעים האחרונים של החג, שהביא עלינו גם את המפגשים עם המשפחה המורחבת, מביאים עלי הרהורים שונים. אולי אם אחלוק קצת מהם איתך, הם ירפו ממני.

אבא שלי בטוח שלא טוב לי. שלא מבחירה אני נשארת בבית איתך. שלא מאושרת אני לחוות את הגידול שלך. שלא בחוכמה אני בוחרת להיות כאן איתך ובשבילך. כמה שאני לא מנסה לדחות את טענותיו המגוחכות, הוא אינו מאמין לי. בזלזול הוא שואל אותי: "את רוצה להגיד לי שאת מאושרת להיות עקרת בית? איך לך לאיפה לשאוף? מה עם האגו שלך? את רוצה להגיד לי שטוב לך לשבת ככה כל היום סגורה איתו בבית? את חושבת שאת הופכת להיות צעירה יותר? מי ידאג לך בעוד כמה שנים, כשהוא יגדל ויעזוב אותך? כבר תהיה זקנה. אף אחד לא יקבל אותך לעבודה. ממה תחיי כשתזדקני? ואם לא תעבדי עכשיו, איך תוכלי לספק לילד שלך את הטוב ביותר? לגדל ילד זה לא הוצאות כל כך נמוכות. במה את שונה מכולן, מכל מי ששמה את הילד שלה במעון, עובדת משרה מלאה, ומגדלת אותו לא פחות טוב ממך? גם את גדלת כך - ומה.. יצאת לא טוב?"

אז הפסקתי להסביר. מה הטעם? כל שאלה כזו היא כל כך רחוקה אפילו מתיאור עובדתי פשוט של מה שעובר עלי. מי היה חושב שדווקא אבא שלי יחשוב שאני מעמידה פנים כי טוב לי. שדווקא הוא לא יתמוך בבחירה שלי.

הרהרתי היום אחרי מקור הביטוי "עקרת בית". לפני שהפכתי להיות אמא, ואולי אפילו עכשיו, ביטוי זה היה מעורר בי משהו לא כל כך חיובי. משהו מזלזל, סולד, ואולי אפילו משהו מרחם. כשגיליתי בויקיפדיה, כי מקור המושג הוא "בספר תהילים, שבו נאמר "מושיבי עקרת הבית, אם הבנים שמחה", אם כי בפסוק זה "עקרת הבית" היא אישה עקרה", די הזדעזעתי. המשכתי לקרוא: "עבודתה של עקרת הבית כוללת שלל משימות, ובהן טיפול בילדים, בישול, כביסה, נקיון ועוד. לעתים שוכרת עקרת הבית עוזר המסייע לה במשימותיה". כאן כבר ממש צחקתי (בישול?? - אם כן, אני עקרת בית צולעת). לפחות שמחתי שיכולתי לצחוק על כך. כשנשאלתי במה אני עוסקת, תמיד הרגשתי לא נוח לתאר את עצמי כעקרת בית. מצאתי את עצמי מתחילה להסביר הסברים מפותלים, מורכבים ומצטערים. באנגלית אולי היו קוראים לי housekeeper. נשמע הרבה יותר ידידותי, אם כי עד כמה שידוע לי, מושג זה כמעט ויצא מכלל השימוש. מה שבטוח, הייתי מוגדרת כ- stay at home mom - והרי זה בדיוק אני. ידעתי, כי גם בעברית אמצא משהו מספק. הייתי חייבת להמשיך לחפש. ואז מצאתי את הפרשנות הבאה: "רוב הפרשנים סבורים שהכוונה אכן לאשה עקרה. ואולם יש מדרש על רחל אמנו, שהתברכה כידוע בבנים, הקובע שהכוונה שהאשה היא "עיקר הבית", ונראה שמדרש זה סלל את הדרך למשמעות המקובלת היום". או... זו כבר רוח הדברים שאני יותר מתחברת אליה.

"עיקר הבית" זה בהחלט אני. הוריי היו, ועדיין הינם, "עיקר העבודה". אני שונה. ואין בסדר או לא בסדר בכך. אין טוב יותר, ואין טוב פחות. זה התאים להם, ודרכי מתאימה לי. אני טעמתי מעולם העבודה, אולי אפילו לגמתי קצת מכוס הקריירה. הטעם היה לי מר מדי. את ההחלטה של להתרכז במה שקורה במשפחתי ובביתי קיבלתי כמה שנים טובות לפני שהצטרפת אלינו. הייתי שלמה איתה, ואני שלמה איתה עכשיו. אני בוחרת להיות איתך. כבר אמרתי לך שזה לא קל. אינני מסתירה כאן דבר. ואכן, לעיתים, ולעיתים - לעיתים קרובות, אני דואגת מה יהיה בעוד כמה שנים, אחרי שאתה ומי שעוד יבחר להצטרף אלינו, יגדלו מספיק, ויזדקקו לי פחות. איך באמת אמצא עבודה? מתי אספיק לחסוך לפנסיה? ומה יהיה עם... מליון דברים שעוברים לי בראש. אני אטעה אותך אם לא אודה בכך שאכן מחשבות אלה מדאיגות מאוד לעיתים. אך עדיין, אינן מדאיגות עד כדי כך שאסכין לסטות מהדרך שבחרתי. אינני נעולה על שום דבר. אני תמיד מנסה להקשיב לעצמי ולבחור במה שאהיה שלמה לגביו. בכל תחום. גם בעניין זה. אם אצטרך לצאת לעבודה לפני המועד הזה, אעשה כן. אם ארגיש כי לך או לי פחות טוב, מאשר עכשיו, אשנה משהו. אך אני אכן יודעת, כי האגו שלי, למזלי, לא זקוק יותר לאשרורים החיצוניים וכה מיותרים של מהות המשרה שאמלא.

זכיתי במשרה הכי מאתגרת והכי מעניינת. להיות אמא לך ואשה לאביך. אני גאה בכך. אני מאושרת מכך. ואני מגשימה את עצמי ברמות שלא חלמתי עליהן לפני כן. ואני מודה לכם על ההזדמנות הזו שנתתם לי.

הנה... אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו, משסיכמתי עם עצמי דברים אלה. תודה שהקשבת לי.

אז כן, אני אמא שנשארת בבית. וכן, אני עקרת בית. נעים להכיר...:)