היום יום קשה. אני מניחה כי הוא קשה כמעט עבור כל ישראלי באשר הוא.
הרבה רגשות מציפים אותי ביום זה. ומאז שהצטרפת אלינו, נוסף אליהם גם רגש חדש. תקווה!!! אני חייבת לקוות, להתפלל ולהאמין בשביל הבריאות הנפשית שלי כי כשתגדל באמת לא תהיה יותר משמעות ליום הזה, מלבד המשמעות ההסטורית. בדומה ליום השואה. אינני מצליחה להפסיק להאמין בכך. תמיד במהלך היום הזה היה מתנגן לי בלב השיר "חורף 73". היום אני משקיטה אותו. אין לי ברירה אחרת. אני חייבת להשאר אופטימית. מה עוד נשאר לנו, להורים המולידים את הילדים שלנו למציאות מטורפת של ימינו?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה