נסענו לאגמון החולה

אתמול החלטנו כמעט בספונטניות (אם משהו שחשבנו עליו כבר הרבה זמן יכול להחשב כספונטני) והחלטנו לנסוע לאגמון החולה.

בפארק אפשר לטייל ברגל, או להשכיר רכב גולף קטן או אופניים בגדלים שונים ומשונים. למרות שאבא שלך היה קצת סקפטי לגבי הכושר הפיזי שלנו לרכב לאורך כ-9 ק"מ, הסכמת לקחת סיכון ויצאת עם ההורים שלך לרכיבה על האופניים.

אם כי לקח זמן עד שהבנת מה קורה מסביבך...

ולמה הרגלים שלנו מסתובבות להן כל הזמן למטה...

בדרך עצרנו לפיקניק קטן...

ואפילו אכלנו קצת...:)

את העגורים לא כל כך הצלחנו לראות. חבל! אך כן הצלחנו לראות את השקנאים - אפילו אתה ראית אותם. דרך הטלסקופ, כמובן. מדריכת קק"ל החמודה שהתאהבה בך (אנחנו כבר רגילים) הסבירה כי מסתבר, בגיל שלך הילדים בדרך כלל לא מסוגלים לראות בעין אחת.

אתה נכראה לא שמעת על הסברה הזו. כל הזמן ביקשת שוב ושוב להביט בטלסקופ על השקנאים.

ואני סופסוף למדתי על ההבדל בין חסידה לענפה... הלוואי ואזכור אותו. אני באמת חייבת להעשיר יותר את הידע שלי זואולוגיה. והנה החבר החדש לשנו - סיקסק. איזו ציפור יפהפיה!

כל כך היית עייף ומלא ריגושים שבק"מ האחרון פשוט נפלת מרוב התרגשות.

מה שהשאיר לנו בדיוק את הזמן המתאים לצלם תמונה משותפת שלנו למזכרת מהטיול המשפחתי המקסים שלנו....:)