השמש מסתירה את העננים

כמה פעםים כבר סיפרתי לך בבלוג הזה על כך שלפעמים אני נלחצת...?

אולי פעם - פעמיים..:) לבטח, פחות פעמים ממה שאני מרגישה בפועל. ובפועל.... אני נלחצת כמעט כל כמה שעות.

כמעט כל דבר קטן מלחיץ אותי - דברים שקשורים בך: לעיתים אתה עצבני, או משועמם, או לחוץ, או חסר מנוח, או עייף, או היפראקטיבי מדי, או בוכה, או צוחק, או מצליח, או מאוכזב, או מבולבל; דברים שקשורים בי: לעיתים אני עצבנית, או משועממת, או לחוצה, או חסרת מנוחה, או עייפה, או היפראקטיבית מדי, או בוכה, או צוחקת, או מצליחה, או מאוכזבת, או מבולבלת; דברים שקשורים בחינוך שלך: לעיתים אני לא בטוחה מה בדיוק אני עושה, או לא החלפתי מזמן את הפעילויות שלך, או אני הולכת לאיבוד בכל החומר והידע שמציפים אותי או חסרים לי, או אני לא סומכת על עצמי שאדע מה לספק לך, או לא בטוחה שאני עושה את הדבר הכי טוב בשבילך; דברים שקשורים במה שאני רוצה ליצור: לעיתים אני לא מבינה מדוע היצר היצירתי הזה התחבא ממני בטרם הצטרפת אלינו?!, ואם כבר מזכירים את זה מה שהיה יכול קרות אז, מדוע לא התעניינתי אז במהות ההורות, מה עשיתי עם כל הזמן הפנוי באמת (עכשיו אני יודעת את זה בוודאות) שהיה לי אז; דברים שקשורים בבית: לעיתים הוא לא מסודר, או אין אוכל, או לא עשיתי כביסה, ואין לך מה ללבוש (טוב, בשל הכמויות האדירות של הבגדים שיש לך, זה באמת קורה לעיתים:).

ולעיתים פשוט מזג האוויר עכור. עננים כבדים מכסים את השמיים, האוויר לא זז, וקשה לי לנשום.

ואז, בדיוק ברגע הזה שהכל ממש משחיר מסביבי, אבא שלך מחבק אותי. או אתה מחייך אלי. עינייך המדהימות מתעכבות עלי לרגע קט. הרגע המתארך והופך לנצח. אתה מחייך אלי. חיוך מאושר, שליו ונצחי. והכל שוב מואר. השמש יצאה מאחורי העננים...:)

נ.ב. התמונות מלפני כשלושה שבועות.