אתנחתא לנפש

יש לי עוד כמה סיפורים קצרים על איטליה. מחוסר זמן, בעיקר, לוקח לי קצת זמן לספר אותם. ויש גם כמה סיפורים שאחרי איטליה שמחכים בסבלנות שיתפנה מקומם הכרונולוגי.

והאמת, אני שמחה על כך. עובר עלינו שבוע קשה במיוחד. לכאורה, היה אמור להיות דווקא שבוע קל יותר. ארגונים אחרונים של הבית. התקנות של כל המוצרים. סגירות אחרונות לקראת המעבר בשבוע הבא. אך כנראה אני כבר עמוסה למדי והצטבר בי עומס מסוים. כל התקלה כמעט שוברת אותי. ואני לרוב צוחקת ובוכה יחדיו. ובעיקר, רוצה שכל הסיפור הזה של השיפוץ והמעבר יהיה מאחורינו.

קשה לי במיוחד לראות את השפעת התקופה האחרונה עליך. אני יודעת שזה זמני, ואני יודעת שעם תמיכה חמה שלנו, אתה תעבור זאת בשלום. אני יודעת כי אלה החיים. עדיין קשה. וגם חלית בדלקת אוזניים, כנראה. ואחרי כמה לילות ללא שינה, הפעם מסיבות רפואיות, נלאצנו גם לתת לך בפעם הראשונה אנטיביוטיקה. אתה כבר מרגיש יותר טוב.

חברים טובים עוזרים לנו מאוד. מילים טובות כאן ושם, תהיות לשלומינו, איריסק'ה שתמיד תכתוב משהו מתוק, תמר שחיבקה, קארה שהציעה קוס קפה מוכן תמיד, הדס המתוקה שהכינה לנו ארוחת צהרים, ריטה המקסימה שתארח אצלנו את ערב החג, וקרנה שתמיד שם, והלב בקושי מצליח להכיל גם את המחוות הנדיבות האלה.

כך הכתיבה כאן, אפילו בשעותה קטנות של הלילה מקבלת חשיבות נוספת. להזכר בתמונות אלה, בסיפורים מצחיקים, בימים שללא מחשבות לחוצות - נותן לי כוח נוסף. תגובות חמות מקוראות, מחברות אינטרנטיות, מחבקות ומעודדות אותי. לשמוע כי התווספו גם קוראות חדשות מהקבוצה של קארה שנהנות ונעזרות בנאמר כאן - מחזק ומרגיע אותי.

תודה רבה לכולם!