אם פעם דאגתי איך בדיוק תחשף לעולמם המדהים של משחקי הדמיון הפתוח (open ended imaginative play), השאלה הזו קיבלה מענה.
פשוטו כמשמעו, אתה פשוט מנסה בעצמך את כל מה שאתה רואה את המבוגרים מסביבך עושים.
מבלי שהתבקשת, או פותית, או כוונת לכך.
כמו, למשל, לנקות בכפפות גומי, כפי שהעוזרת שלנו עושה. או לבשל ארוחות דמיוניות, בין אם במטבח משחק או על שפת הבריכה באיטליה.
אני חושבת שזה אולי אחד הדברים המרתקים ביותר בהורות - לחזות בניצוץ זה של יצירתיות שפורח לו לבדו, ללא כל כוונון או השפעה שלנו, לגמרי מתוכך. ולאפשר לו לצמו במלוא העוצמה.
לפתע אתה עושה משהו.
ואפילו לא לגמרי מחקה.
יותר מתבסס על משהו מוכר, ואז פורץ לשדה פראי שהוא לגמרי בבעלותך.
הלוואי ויכולת זו לעולם תשמר בך. בלעדיה הרי כה קשה לפסוע בשבילי החיים, אם בכלל אפשרי...נ.ב. התמונות מלפני שלושה שבועות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה