להגיע למקום שבו הפלאפונים לא מצלצלים כל כמה דקות, שבו לא נזקקים לעשות מליון החלטות, תוך כדי התמודדות עם ההחלטות הקודמות שעשינו לפני רגע שכבר זקוקות לשיפוץ, שלא נזכיר את לבטי החיים הרגילים עם ילד קטן שלא מפסיקים ולו לרגע, למקום בו ההמצאות המפתיעה של הסבוניה לא מתגלה כמשבר עולמי - היה חלומי כשלעצמו.
להגיע למקום שבו כל מה שאנחנו נדרשים לעשות הוא להחליט אם לרבוץ עוד קצת בבריכה, או לצאת לסיבוב קצר; למקום בו התמודדות הכי מורכבת היא עם בחירת התפריט לסעודה - העלה אותנו לגן עדן.
אך כשגילינו איפה אנחנו עומדים להתארח - זה כבר היה קצת יותר מדי....
סתם!!! זה היה בול - כל מה שהיינו רק לחלום עליו בשלב הזה של החיים.
12 דירות סטודיו עם קומת גלריה, מעוצבות בטוב טעם ברהיטי עץ ואלתורים כפריים שונים, רצפת עץ וחצר פרטית קטנה.
אחרי שהצלחנו להפטר מבחינת כל מה שמסביבנו בעיני המשפצים הטריים ("אהובי, כמה זמן לקח להם לבטח לעשות את הריצוף הזה", "הפרזולים האלה עלו להם הון תועפות", "אני מבין למה הם בחרו דווקא בסוג הזה של פנלים", "את הפרגולה הזו אני פחות אוהב"), מה שקרה די מהר, האמת, נתנו לעצמנו לצלול לתוך הנירוונה.
זה, כמובן, כשלא צללנו על אמת למים קרירים של הבריכה המדהימה.
תוך רגע התרגלנו לשגרה החדשה. לפחות אנחנו המבוגרים. לך היה הרבה יותר מורכב (אני ארחיב על כך בנפרד).
אה... שכחתי להזכיר את גינת ירק אורגנית... את מרבדי דשא הירוק עד כדי לקנא... ואת הגנן שעובד 24 שעות וחי באחוזה...כן... המקום היה מקסים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה