איטליה: האומנות

כמובן, גם אבא וגם אנוכי ציפינו מאוד לבקר בכמה תערוכות ברומא. לשנינו זו לא הפעם הראשונה ברומא, כך שידענו מראש מה בדיוק אנחנו רוצים לראות. מה שלא ידענו הוא איך אתה תשתלב בתכנית זו. יותר נכון, ואת זה כבר למדנו לדעת - איך אנחנו נשלב את התכנון שלנו בתכנון שלך...

אז בהתחלה היה דווקא ממש בסדר. הדרגתיות אפיינה את ההמשך. התערוכה הראשונה, בה ביקרנו היא של Hiroshige, אומן הדפסים יפאני מדהים. השתלבת מעולה - הכי אהבת את התחנות המשרות אווירה יפאנית על המבקרים - החתמת חותמות, נגיעה קלה בלימוד קליגרפיה. במוזיאון השני, ב-Galleria e Museo Borghese, לקראת מחצית התערוכה כבר שבעת מכמות הפיפי והציצי שראית ביצירות הרנסנס ("מאמא, פיפי!", "מאמא, ציצי!"), בין אם בשמן, בשיש או בברונזה, ונזכרת כי הרי יש את הדבר האמיתי - במרחקה נגיעה ממך. כזה שאפשר גם לגעת ולא רק להביט בו ("האומנות היא ליופי, אנחנו רק מביטים ביצירות"). מרגע זה, לא היה אומן אחד, שלא כיבדת אותו בטעימה מציצי אמיתי מתחת ליצירה שלו. ב-Galleria Doria Pamphilj, גם ההנקה כבר לא כל כך סייעה. ב-Galleria Nazionale d'Arte Moderna אבא ביקר לבדו. אני אבקר בה בפעם הבאה. אנחנו בינתיים טיילנו ב-Park Villa Borghese השכן. לא היה בו מישהו יותר מאושר ממך...:)