כל פעם שאני תופרת משהו, נשארות פיסות בדים באורכים שונים. אני מודה, יש לי חולשה - קשה לי להיפטר מדברים. במיוחד, כשמדובר במשהו יפה שצובר בו זכרונות רבים. אז אני טיפל'ה מתעלמת מתגובותיו של האבא היקר שלך. ובסתר שומרת.
ואז מגיע הרגע המיוחל, בו מתגלה הסיבה הכה ברורה לכך ששמרתי משהו. וחיוך רחב עולה על שפתיי (ובדרך כלל, גם על שפתיו של אביך:).
כך קרה גם עם פיסות הבד היפהפיות האלה. בטבעיות ברורה הן מילאו את הקופסא היפהפייה הזו (שגם אותה מצאתי פעם... בין חפציה של דודה של אבא שלי).
ובכך הפכו לתיבת האוצר שלך (fabric box). היא מונחת לה על הקמין. ומדי פעם אתה מוריד אותה. הקופסא עשוייה ממתכת, ובמשקלה מוסיפה נקודת עניין (point of interest) נוספת לפעילות. פותח את המכסה (בדרך כלל, בעזרתי) ועובר על תכולתה. חוויה חושית טבעית ואדירה. מקרמים שונים. גדלים שונים. צבעים שונים. אפשרויות למידה בלתי מוגבלות. בינתיים אני לא משתתפת. שותקת. נותנת לך לגלות ולחקור לבד. בעצמך.
2 תגובות:
I saw this on flickr- what a nice idea. My daughter likes to play with my (unfortunately very small) button-collection while I am sewing. Now I will start to keep the left ofer stripes of fabirc too- thanks!
I am so glad you liked it!
Nice to meet another Israeli!
Did you think of going to the second hand shops to find buttons, by the way?...:)
הוסף רשומת תגובה