לי יש פחד כלבים.אני לא יודעת מה מקורו. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני פשוט פוחדת מכלבים. במיוחד מכלבים קטנים שנובחים ללא כל סיבה ברורה נראית לעין. פעם אפילו הזמנתי מונית כדי לחצות כביש, שלידו שהתה להקת כלבים. נהג המונית חשב שאני צוחקת עליו. בעצם, היו אלה כלבים גדולים. בקיצור, לי יש פחד כלבים.
ואז אתה הצטרפת אלינו. בטיולים הראשונים שלנו ברחבי העיירה, שהיא מלאה בכלבים שונים ומשונים, ממש רעדתי מפחד. אך לאט לאט גיליתי כי משום מקום מילא אותי אומץ - אף אחד לא יעיז לגעת באפרוח שלי. ובכל זאת העדפתי לשמור מרחק. בין לבין הגיע הקיץ שעבר. הדשא במרכז, שבו גילינו את כל הערבים שלנו, הוא גם המקום האהוב על בעלי הכלבים כאן. בשעות הערב הוא מתמלא בכלבים משוחררים, ואז... פחד אלוהים! הם דוהרים להם בכיוונים שונים, ולעיתים פשוט עטים מעל התינוקות. היו פעמים בהם הרגשתי שליבי נמחץ לנוכח המראות האלה.
הימים חלפו להם. אתה גדלת. מרגע שהתחלת לזחול, אי אפשר היה לעצור אותך. אם ראית כלב באזור, ישירות ניגשת אליו. רצה הגורל, ולהרבה מהחברים החדשים שלנו גם היו הכלבים. ואז... לפתע... לי התחיל לקרות שינוי מפתיע.
הרבה בזכות הגברת הזו. פאפיה היא הכלבה האצילית ביותר שאני מכירה. למרות שעוז אמר לי לא פעם כי אני לא חריגה, וכל מי שמכיר את פאפיה, לא נשאר אדיש כלפיה, אני עדיין רוצה להאמין שנרקם בינינו קשר מיוחד. בזכותה ובזכותך, לאט לאט הפחד שלי התמוגג. לפחות החלק העיקרי שלו. עדיין, אם אני שומעת נביחות, אני נרתעת. וליבי קופץ כל פעם שאתה ניגש לכלב. ועדיין, ללא כל ספק, מצבי טוב בהרבה מזה שהיה לפני כמה זמן.
מאוד חששתי להעביר את הפחד שלי כלפיך. כנראה, הצלחתי מעל ומעבר במשימה הזו. לא רק שאינך פוחד מכלבים, אלא אתה בטוח שכל כלב שאתה רואה באזור, הוא החבר הכי טוב שלך. אחים אתם.
אני מבינה את הכל - הקשרים מהעולמות הקודמים, נטיות לבעלי החיים, וסתם מצב רוח טוב. אבל מי לימד אותך את הטריק הזה??? לפני שבועיים היינו בים עם קסם, הכלבה של הדס, של ליאור ושל בר. כמובן, כרכרת מסביבה. אך אז קרה דבר מדהים. ניגשת אליה. לקחת את הראש שלה בשתי ידייך ו.... נישקת אותה!!! ושוב! ושוב! ושוב! אני נדהמתי! לפי כל המידע שברשותי, מעולם לא ראית משהו דומה לנשיקת כלבים. זהו לגמרי פרי יצירתיות החייתית שלך.
לנוכח הדברים האלה, אתה לבטח לא מופתע מכך שהתחלנו אפילו לדבר על להביא כלב הביתה. אנחנו אכן עוד רחוקים מהעברת הרעיון למסילות הביצוע. אך המחשבות קיימות. אתה כל כך אוהב כלבים, שאי אפשר שלא לתהות על כך. ואז, כמו שתמיד קורה, הגיעה ההצעה מאבישג ומעוז לשמור על פאפיה ביומיים הראשונים שלה לבד, אחרי נסיעתם. בהתחלה מאוד שמחתי. אחר כך מאוד נבהלתי. ואז נעצרתי על קו המשווה - בעיקר, הרגשתי מאוד מוחמאת. הרגשתי כאילו ראש הממשלה לפחות מגיע לביקור אצלנו. התרגשתי עד דמעות.
אתה היית ברקיע השמונה עשרה. לא היית מוכן ללכת לישון ברגע שגילית שפאפיה נשארת אצלנו. לא ידעת מה להציע לה קודם - שתיה, אוכל, חיבוקים, ליטופים או נשיקות. היה מאוד נחמד. התנסות בהחלט משכילה. רק דבר אחד הטריד אותנו. פאפיה הייתה מאוד עצובה. וכמה שניסינו לשמח אותה, הרגשנו שלא עשינו מלאכה טובה מדי. זה מובן. ובכל זאת, שמחנו כי בחרה להתארח אצלנו.ומה הלאה???
רק הימים יגידו...:)
