מה משותף לאורז, לחומוס, לגריסים ולסוכר?

אכן, לא תמיד ברור היכן עובר הגבול בין משחק הדמיון הפתוח (open ended) לבין משחק הפנטזיה.

לפני חודש כך מצא אותך אבא במטבח.

הוצאת מארון הסירים את הKAZANOK (הסיר המיוחד מאוד, שאמא שלי תרמה לנו, שאנחנו מבשלים בו די הרבה, ובין היתר, מכינים בו אורז - התכונה הכי מיוחדת של הסיר היא כי האוכל אינו נדבק בו לתחתית), ומארון המצרכים את האורז, את הגריסים, את החומוס אות הסוכר.

תכנית שלמה נרקמה תחת שיערך המתוק.

העלאת את הצנצנות אחת אחת לשיש.

ביקשת כי אבא יעזור לך לפתוח אותם.

ומילאת את הKAZANOK בכל המוצרים האלה.

לאט לאט, בריכוז רב.

מערבב אחרי כל הוספה חדשה וסוגר צנצנות שכבר לא יהיה בהן שימוש.

בדרך כלל, היינו מתערבים ומנחים אותך לנהוג בהתאם לכללי ההתנהגות המקובלים. סביר להניח כי לא היינו נותנים לך לשחק באוכל באמת, והיינו מכוונים אותך לשחק ב"כאילו".

אך היית כל כך מרוכז במעשיך, שאבא החליט להתבונן ולא להפריע.

זה התבשיל שהתקבל לבסוף.

נ.ב. בינתיים לא חזרת על בישוליך הדמיוניים באוכל אמיתי.