משום מה, אני הופכת להיות ממש סנטימנטלית דווקא באחת המשימות הפחות אהובות עלי.
פעמיים בשנה, בדרך כלל, כל הארונות בבית מתהפכים. לפני שהצטרפת אלינו, זה היה קורה ביום אחד. את הפרוייקטים הפחות מסומפטים מבחינתי, אני מנסה לסיים כמה שיותר מהר. גם כשמאז שהפכת להיות חלק מאיתנו, משימה זו יכולה לעיתים לקחת גם כמה ימים טובים. אני רק מחכה שהיא תסתיים, וכל הבגדים ימצאו את מקומם - האלה של העונה במקומם בארון, ואלה של העונה שחלפה, מכובסים, ומאוחסנים, מחכים לזמנם לחזור להיות בשימוש שוב.
אך הארון שלך נושא בו רגשות אחרים. כשאני מחליפה את סטי הבגדים בו, הזמן עוצר מלכת. לכל בגד סיפור משלו. כל אחד מהם עטוף בזכרונות של האירועים שהתרחשו בימים, בהם לבשת אותו. ואני מתפנקת על הרגעים האלה של המבטים האחרונים לעבר הבגדים, שרוב הסיכויים לא אראה אותם שוב. כשהעונה תתחלף, לרוב, הם כבר יהיו קטנים עליך. אתה גדל כל כך מהר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה