התגעגענו לאבא!

השבועיים האחרונים היו קשים.

בשבוע שעבר הסבתא שלך אושפזה. את כל זמנו הפנוי אבא בילה איתה. והשבוע אבא בילה אחר הצהרים וערב מדי יום בסדנת ציור בהרצליה. אמנם מאוד שמחנו בשבילו, אך התגעגענו אליו כל כך! היו ימים, בהם לא ראית את אבא בכלל. והיו כאלה שראית אותו רק בבוקר, לזמן קצר, כשהתעוררת.

היה לנו כייף ביחד. הימים הראשונים היו באמת קשים, אך החיים חזקים מהכל. די מהר התרגלנו לשגרה החדשה, והיא כבר התחילה להרגיש כשגרה קבועה.

ועדיין, סגנון חיים זה שבו רואים את אבא רק בסופי שבוע, אם בכלל, הוא לא בשבילנו. הימים האלה גרמו לי להעריך שוב כמה ברי מזל אנחנו שזכינו באבא שעושה הכל, כדי לבלות איתנו כמה שיותר. שגם כשהוא עייף, וגם כשיש לו מליון דברים על הראש, מוצא בכל זאת רגעים לשחק איתך, לעשות לך אמבטיה, לאכול איתנו ארוחה, לבשל לנו, להיות איתנו.

איננו שלמים עד שאביך לא איתנו. נכון, הוא תמיד בליבנו, ואנחנו תמיד בליבו. אך כשפיזית איננו בקרבתנו, אנחנו מחפשים אותו בכל מקום. בכל פרצוף שרואים ברחוב, בכל צלצול טלפון שמצלצל, בכל רכב שעובר לידנו, בכל חיוך שמופנה כלפינו. שלמות היא שלושתנו יחד. כל מצב אחר הוא המתנה - נעימה וכייפית, אך עדיין המתנה.

וכשאבא מגיע, לא ברור מי שמח יותר - אתה, אני או אבא בעצמו. מדד השמחה עולה לשמיים, והאושר ממלא אותנו.

TA TA, אנחנו אוהבים אותך כל כך!