מה משותף לאורז, לחומוס, לגריסים ולסוכר?

אכן, לא תמיד ברור היכן עובר הגבול בין משחק הדמיון הפתוח (open ended) לבין משחק הפנטזיה.

לפני חודש כך מצא אותך אבא במטבח.

הוצאת מארון הסירים את הKAZANOK (הסיר המיוחד מאוד, שאמא שלי תרמה לנו, שאנחנו מבשלים בו די הרבה, ובין היתר, מכינים בו אורז - התכונה הכי מיוחדת של הסיר היא כי האוכל אינו נדבק בו לתחתית), ומארון המצרכים את האורז, את הגריסים, את החומוס אות הסוכר.

תכנית שלמה נרקמה תחת שיערך המתוק.

העלאת את הצנצנות אחת אחת לשיש.

ביקשת כי אבא יעזור לך לפתוח אותם.

ומילאת את הKAZANOK בכל המוצרים האלה.

לאט לאט, בריכוז רב.

מערבב אחרי כל הוספה חדשה וסוגר צנצנות שכבר לא יהיה בהן שימוש.

בדרך כלל, היינו מתערבים ומנחים אותך לנהוג בהתאם לכללי ההתנהגות המקובלים. סביר להניח כי לא היינו נותנים לך לשחק באוכל באמת, והיינו מכוונים אותך לשחק ב"כאילו".

אך היית כל כך מרוכז במעשיך, שאבא החליט להתבונן ולא להפריע.

זה התבשיל שהתקבל לבסוף.

נ.ב. בינתיים לא חזרת על בישוליך הדמיוניים באוכל אמיתי.

מקלחת בוקר שלי

מקלחת בוקר היא אחת הדברים החשובים בשבילי בסדר היום שלי. יש כאלה שחייבים לאכול בבוקר, יש כאלה שחייבים את הקפה שלהם. ואני הייתי מוותרת על הכל תמורת מקלחת בוקר. לכן היה לי בכלל וכלל לא פשוט לוותר עליה עת נפרדת משנת הבוקר שלך.

אך לפני כשבועיים לפתע חשבתי - אני סומכת עליך בכל הרבה דברים אחרים. מדוע לא אסמוך גם בכך שתדע לחכות לי פעם בכמה ימים, בזמן שאני אתקלח?

וכך עשינו - הסברתי לך שאני הולכת להתקלח, נעלתי את השער למדרגות, הכנתי בשבילך מספר פעילויות בחדר שלך ובחדר השינה שלנו. נכנסתי למקלחת. ואתה... ישירות באת אחרי. באמת, מה חשבתי לעצמי? שהפעילויות שלך יעניינו אותך יותר מלחזות בי מתקלחת??

אלתרנו במקום - הספסל יצא החוצה, עליו המגבת (לבקשתך, הרבה יותר נוח לך לשבת על המגבת מאשר בלעדיה), ואתה יושב עליו.

מאז כך אני מתקלחת. לא כל בוקר - אני מרגישה קצת אשמה לתפוש לך את הזמן שלך, שגם כך מלא הרבה פעמים בכל מיני דברים שפשוט חייבים לעשות בבית. אתה מאוד נהנה לשבת ולצפות בי. ומדי פעם גם לואי מצטרף אליך.

אלכוהול ואתה

אין פעם, בה אתה רואה אלכוהול בסביבתך, ולא רוצה לטעום ממנו. בין אם בקידוש ביום שישי, בין אם בכל סעודה עם אורחים, אם יש יין על השולחן, או בירה, אינך מוצא מנוח עד שגם בכוסך מזוג היין. ואם שתית מהכוס, והבקבוק עדיין על השולחן, אתה מתעקש שימזגו לך תוספת. עד שנגמר היין בבקבוק, או מורידים את הבקבוק מהשולחן. בדרך כלל קורה האחרון. בכל זאת, למרות שהגנים שלך מצדיקים התעניינות זו, היינו רוצים לשמור לך גילויים מסוימים לגילאים מאוחרים יותר. שיהיה למה לצפות..:)

ועלמה, כיאה לחברה טובה, ביקשה גם היא לטעום מהבירה.

לי יש חולשה נוספת לבירה. בקבוק בירה לעולם ייזכר לי כמה שגרם לך לטפס ולהיעמד בפעם הראשונה.

אוכלים בידיים וברגליים

כשאתה אוהב משהו, למשל, מלון, אבטיח, בננה או אגס, אתה מתמסר לו לגמרי. אוכל מכל הלב. עם כל איבר בגופך הקטן...:)

מקלחות חוץ אינן בשבילך

יש לך מעין קטע כזה עם המקלחות במקומות זרים - כלומר, בכל מקום שאיננו הבית שלך. יותר נכון, אין לך שום קטע בעניין זה. אתה מתעלם מקיומן - פשוטו כמשמעו. שום דבר לא ישכנע אותך להכנס למקלחת. באוקטובר אשתקד, עת נפשנו לנו בירושלים, הייתה הפעם האחרונה בה ביקרת במקלחת. וגם אז אחרי יללות שקדמו לכך. הפעם חשבתי שאולי המראה של עלמה המתמוגגת בגיגית ליד הגיגית שלך תפתה אותך מספיק. טעיתי. נשארת אמנם במקלחת, אך מחוץ לגיגית. מוכן לעשות הכל (למסור צעצועים לעלמה, לשפוך עליה מים), כל עוד זה לא כולל את אקט המקלחת עצמו.

אז במעיין היו לי ספקות. לא הייתי בטוחה אם תסכים להשתכשך במים. אני מניחה שהתמונות האלה מוכיחות ללא סייג כי דאגותיי היו לשווא...:)

סוף השבוע ברמת הגולן

בסוף שבוע שעבר (כן כן, לקח לי שבוע לפרסם את זה:) נסענו עם אבישג, עם עוז ועם עלמה לרמת הגולן.

הגענו ביום שישי לבית הוריו של עוז (אחרי שבמאמצים רבים הצלחנו להעיר אותך אחרי לקיחת המשכנתא), ואת הערב בילינו בבית בחברותא נעימה.

ולמחרת בבוקר נסענו למעיין, שאת שמו בינתיים אני לא זוכרת.

בילינו שם כמה שעות - מסתבר שבדיוק חגגו שם חתונה. לא ממש את החתונה עצמה, שהייתה ערב לפני, אלא מפגש מיימי בין משתתפי החתונה.

היה כייף לראות אותך שוב במנשא - יושב לו בסבבה, ולא שוכח לרגע להסתובב לאחור ולבדוק אם אמא שם, ממש בעקבותיך.

ואז קרה קטע מצחיק מאוד - במעיין, כמעט בקצה העולם שמאלה, לפתע פגשתי באורי, אחת האמהות שמשתתפת איתנו בקבוצה. אנחנו באמת חיים במדינה קטנה...:)

בקיצור, נהנינו מאוד. למרות שהיינו ממש עייפים ולא בטוחים עד הרגע האחרון אם נצא לנסיעה, סוף שבוע זה עשה לנו רק טוב.

הרגשתי כאילו היינו שבוע בחופש.

חג שבועות שמח!

חג שבועות שמח!!!

שבועות זה החג האהוב עלי - גם כי אני מאוד אוהבת את מוצרי חלב למיניהם, ובמיוחד עוגות גבינה; גם כי חג זה הוא החג הקליל ביותר בהיסטוריה הלעיתים כבדה שלנו; גם כי מזג האוויר בו הוא תמיד מצויין; ובמיוחד כי חג זה החזיר את אביך לחיי.

היה לנו מאוד כייף הערב.

חגגנו עם עוז, עם עלמה ועם אבישג.

היה מאוד טעים - ולראשונה טעמת דובדבנים.

ניחשת נכון - התאהבת בהם! לא הייתי חושבת שתגובתך תהיה שונה...:)