אז מה אתה קורא - 2?

אחרי שסרקנו את הרשימה המצומצמת להחפיר של הספרים בעברית, אותם מצאנו מתאימים עבורך, הנה לך רשימת ספרים באנגלית שרכשנו בינתיים בשבילך. כולם בכריכה קשה. האמת, יש מבחר עצום של ספרי ילדים מדהימים באנגלית. ואינני יודעת מה לעשות. או שנמשיך לקנות לך ספרים באנגלית (כל מי שפניו לארה"ב, או מכיר מישהו שפניו לארה"ב וחזרה, אנא מכם, תודיעו לי..:) ולתרגם אותם לעברית. או שפשוט נלמד אותך אנגלית כך שתוכל לקרוא אותם בשפת מקור...:)

סדרה של ספרי אומנות יפהפיים - רעיון גאוני פשוט להציג יצירות אומנות שונות לילדים מגיל אפס, בליווי שירים קצרים שמתארים את המצוייר בציור. אנחנו תרגמנו את השירים באנגלית לשירים בעברית. כל ספר מודגש לאומן אחר:

Mini Masters Set by Julie Merberg - Dancing with Degas, A Picnic with Monet, A Magical Day with Matisse, and In the Garden with Van Gogh

Sunday with Seurat by Julie Merberg

Sharing with Renoir by Julie Merberg

סדרה של ספרים המציגים את העונות. לכל עונה - ספר. ספרים אלה הם ללא מילים, כך שבהמשך, אני מקווה, יהיו הם לקרש קפיצה לדמיון שלך. איורי המאיירת ההולנדית הם פשוטים ומקסימים, ובהם ילדים המבצעים פעולות אופייניות לעונה המתוארת בספר. כך, למשל, בספר על סתיו ילדים משחקים בשלוליות, מייבשים את הבגדים, אוכלים תפוחי עץ. יש כל כך הרבה ספרים בנושא החלפת עונות באנגלית לילדים - סיפורים אמיתיים, בשפת ילדים, מובנת אך גם מסקרנת דיה, המספרים סיפור, ועל הדרך גם מסבירים דבר מה על העולם שמסביבנו. בעברית לא מצאתי בינתיים ולו ספר אחד. עצוב כל כך.

Autumn by Gedra Muller

Winter by Gedra Muller

Spring by Gedra Muller

Summer by Gedra Muller

סדרה של ספרים המציגים את החושים. כל ספר מוקדש לחוש אחר. בניגוד לספרים דומים שמצאתי בעברית, ספרים אלה הם פשוטים, בעיצוב נקי, אינם מסיטים לכיוונים שאינם רלוונטיים להצגת החוש, ולא מוצפים בידע מיותר. בכל עמוד ציור אחד של חפץ, הגדרתו במילה אחת מתחת לציור, ובעמוד ליד ציור של הפעולה החושית באותו החפץ (למשל, בספר המדבר על חוש המימוש, ציור של זקן של איש, וציור של ילד נוגע בזקן זה). פשוט ולעניין.

I Hear by Helen Oxenbury

I See by Helen Oxenbury

I Touch by Helen Oxenbury

I Can by Helen Oxenbury

שוב, כל כך חבל שהמבחר בארץ מצומצם ביותר. רק כדי לטעום קצת ממה שהיינו קוראים לך, ואולי עוד נקרא בתרגום שלנו, אפשר לעיין ברשימה הזו ובזו.

ובנוסף, אני קוראת לך ספרים ברוסית. גם ברוסית המבחר של הספרים בכריכה קשה לגיל שלך אינו רב. ניסיתי להקריא לך שירים של משוררים שונים, אך כיוון שהספרים הם בכריכה רכה, ואתה עוד לא בשל להפוך עמודים של ספרים אלה, אני כל פעם דוחה את הנסיונות האלה מחדש.

נ.ב. לחיצה על התמונה תוביל לפרטים של המוצר ב-Amazon. אם מי מהקוראים שלנו ירצה לבצע את הרכישה, אנא עשו זאת דרך הלינק הזה, כך אנחנו נוכל לקבל כ-5% מהמכירה, ואנחנו מבטיחים לרכוש בהם מוצרים מרתקים נוספים שכמובן נספר לכם עליהם...:)

התפתחות הרצון בגילאים 12-18 חודשים

אתה ממשיך יותר ויותר להביע את עצמך, ובין היתר, להראות סימנים תקפים יותר של הדרישה לסיפוק רצון מיידי. התפרצויות זעם בהתגלותן הממשי בינתיים לא חזרו על עצמן, אך רצונך נשמע יותר ויותר. אם אתה לא מקבל משהו שאתה רוצה באותו הרגע, אתה ישירות מביע את אי סיפוקך מכך. היום כבר ללא ספק אפשר להבחין בכך שאתה מחזיק במוח שלך את המחשבה על מה שאתה רוצה גם בלי לראות אותו לפני כן. והתגובות שלנו הן בעיקרן הרחקה פיזית שלך מהחפצים האסורים. בנחישות מכבדת ובעקביות מוחלטת. אין חריגים. חשוב מאוד להבין זאת. אתה גדל ומתפתח. תקופה זו היא קריטית. בלשונה של Paula Polk Lillard, מחברת "Montessori from the Start" :

"This is a crucial period for the development of the will. How you [parent] restrict the child during these six months [12-18 months] can either help or hinder her view of self and willingness to work toward discipline and self-control...

Redirect her behavior every single time that that behavior is inappropriate. Do not think that maybe this once you can let something go. You cannot. The child can only internalize firmness and an understanding of finality and limits in life from your consistency and your confident manner in helping her. A realization that "never means never" grows within her as she approaches adulthood where boundaries and promises to self are vital for self-protection as well as the protection of others (page 210)"

הפתיל שלך באמת יכול להיות קצר, לפעמים אף קצר מאוד. יש ימים שכמעט על כל דבר שאינך מקבל, אתה מגיב בבכי חזק. התגובות שלי מותאמות למצב. למשל, אם אינך רוצה שאעשה איתך משהו או שאקח אותך לידי, ואני חייבת לסיים לעשות משהו לפני כן, אני ממשיכה במה שהייתי אמורה לעשות, תוך כדי שאני מסבירה לך שברגע שאסיים, אתפנה אליך. אתה ממשיך בהתנגדות, אך לפעמים, כעבר כמה דקות נרגע. ולפעמים, כשאני רואה שאתה באמת אבוד, ומה שהייתי צריכה לעשות אינו כה חשוב, אני נענית לך. לוקחת אותך בזרועותיי מחבקת חיבוק חזק מרגיע. הרבה דברים חדשים קורים בחייך (חדר חדש, צעדים ראשונים, החלפת שעון חורף, ימים גשומים), ויכול להיות שהשנות של קוצר רוח נובעת גם מכך. בכל מקרה, אף פעם אינני מתייחסת מילולית לבכי שלך.

אינך עוד בשל ליכולת הציות. ואנחנו עדיין מחליפים את האנרגיות ואת הרצון שלך בשלנו. אכן, זו אינה עבודה קלה. ואין בה סופי שבוע וחגים. אך זו עבודה הכרחית. אם אנחנו לא נעזור לך, רצונך לא יתפתח. אתה תונהג על ידי דחפים וקפריזות של רגע, ותגדל לחיים של כאוס. זו איננה ספקולציה. התבוננות פשוטה בך מצביעה על ההגיון שבהנחה הזו. כל דבר שאתה עושה שאתה לא בטוח לגבי "חוקיותו" שלא נגיד שאתה יודע שהוא חורג ממנה, אתה ישירות מביט לכיווננו לתגובתנו. הורים רבים חוזרים על המשפט: "הוא מנסה אותנו" או "הוא בוחן את הגבולות". וזה נכון מאוד. כל פעם מחדש. כמו גם העובדה, שבהתאם לשלב ההתפתחותי שבו אתה נמצא כרגע, אתה מבין מה אסור, אך אינך יכול לציית לרוב ללא עזרתנו. כמעט כל יום, ולא פעם אחת ביום, אתה פותח את הארון במטבח, בו נמצא פח זבל, מושיט את ידך אליו, מסתובב לכיווני ומחכה לתגובתי. ואני חייבת להגיב תמיד בבטחון ובסמכותיות. "אנחנו משליכים את הזבל לפח, והפח נשאר בארון סגור עד שנרוקן אותו. תסגור בבקשה את הארון". אם אינך עושה כן, אני ניגשת אליך ובקול רך אך סמכותי מוסיפה: "אני אעזור לך". ואנחנו סוגרים את הארון ביחד. אין הנחות בתגובות שלנו. בנוסף להנחיית ההתנהגות שלך, אנחנו גם חייבים תמיד להדגים לך את ההתנהגות הרצויה בעצמנו - רק כך תגדל בסופו של דבר לקבל ולציית לסמכות. אז הציות יבוא גם מפנים.

"...Everything in the adult's manner and tone must leave no doubt as to the outcome of each situation. The adult's words and actions, as a part of the structure of the child's environment, are as real as its physical elements; they must reflect authority.

Natural leaders act as if they know what they are doing. Who would follow someone across a flooded river if he said, "Well, I do not know if you can make it. Probably you can but that river is really deep. Maybe you should wait or maybe you should go?" and so on. When parents convey such hesitation and lack of conviction in their parental role, children begin to act as if they were in charge, no their parents. As these children grow older, they behave if the world has come to an end when they do not get what they want in life" (page 218).

אנחנו חייבים להתאים את עצמנו אליך בציפיה שלנו להתנהגות מסוימת ממך. לא נצפה ממך משהו שאינך מסוגל לעשות. כך גם לא ניצור כלל שמראש נועד לכשלון. למשל, איננו יכולים לצפות שלא תאכל את הארוחה שלך שבהישג ידך כרגע לפני שתלבש את הסינר. חייבים להרחיק אותה ממך.

כמו תמיד, החוכמה היא להקפיד על הסדר ועל השגרה, וליצור סביבה מתוכננת ובטוחה (prepared environment), סביבה שתהיה קבועה ויציבה, בה תהיה חופשי לפעול כך שבסופו של דבר יכולת הציות שלך תצמח מבפנים. ולכן, אני משתדלת כל הזמן להבחין בצרכים העכשוויים שלך ביצירת הזהות העצמית שלך כרגע, ולתת לך כמה שיותר חופש לפעול למימושם. דרך עצמאותך במסגרת החופש בתוך גבולות האחריות (freedom within limits of responsibility - אני אכתוב על כך בנפרד בהמשך), אנחנו מקווים כי תתגלה המשמעת הפנימית העצמית שלך.

ולכן, אנחנו מעודדים כל גילוי של סקרנות אצלך ומזמינים אותך לשתף פעולה איתנו. וכך, אתה מתחיל להדליק ולכבות את האורות בבית, להדליק ולכבות את הדיסק לפני שהולכים לישון וכשקמים מהשינה, לפתוח ולסגור את הדלתות בדרכינו לכל מקום אפשרי. אתה מתחיל ללמוד להתלבש - מושיט רגליים כשצריכים ללבוש גרביים, מכנסיים או נעליים, מכניס את הידיים בעצמך לשרוולים של הסווצ'רטים. מוריד גרביים. מושיט את הטיטול כשמחליפים אותו, ולוקח אותו לפח בסיום ההחלפה. אתה אוכל עם כפית בעצמך. עוזר לאסוף כביסה למכונה ולקפל כביסה נקיה. עוזר לרוקן את מדיח הכלים. עוזר לפזר את קניות המצרכים. כל דבר שאתה רק מביע עניין בו - אנחנו מעודדים את ההשתתפות שלך בו. אכן, זה צורך זמן. אך מספיק לראות את הבעת הסיפוק הכה מאושרת על פניך כדי לדעת שכמה דקות שהוקדשו לכך, ערכן לא יסולא בפז. כך שנתאזר בהרבה סבלנות ונמשיך להדריך אותך...

לא רוצה חורף!

לא חשבתי שאי פעם אומר את הדברים הבאים, אני, אשת חורף שכמוני, אך אינני רוצה בחורף הפעם כלל ובכלל!!!

אני רוצה שימשיך להיות קייץ, שאוכל להמשיך להרגיש את הידיים, את הרגליים, את הצוואר, את כל כולך כל הזמן. שאוכל לחטוף אותך לזרועותיי ולהרעיף עליך מליון נישוקים וחיבוקים. שתוכל אתה תמיד לגעת בי, ולא לחפש דרך להכניס לי יד לשרוול כדי לחוש את הזרוע שלי.

אוף אוף אוף! מה נעשה?!

נ.ב.התמונות הן מהנופש שלנו בכינרת... אולי נעבור לתקופת החורף להוואי???

אתה אוהב להאכיל אותנו

לפני כמה זמן, באחת הארוחות שהאכלתי אותך, פתאום חשבת על רעיון גאוני. אמא מאכילה אותי כל הזמן - איך לא חשבתי לפני כן שמן הנימוס הוא שגם אני אאכיל אותה....?

וכך קרה שאתה מאכיל אותנו לא פחות ממה שאנחנו מאכילים אותך. אתה נהנה מאוד מכך. אתמול, למשל, בארוחת צהרים, אני האכלתי אותך בעוף, ואתה האכלת אותי בפתיתים. אי אפשר להתווכח עם ההגינות של המחשבה שלך....:)

אמרתי לאבא שלך, שבסופו של דבר, אתה מתאמן לימים שיבואו. כשתצטרך באמת להאכיל אותנו. סתתתתם. אני צוחקת. חמסה חמסה חמסה!

נ.ב. התמונות צולמו בנופש לשנו בירושלים.

אנחנו מתגעגעים לאבא

אחרי תקופת החגים הנפלאה, בה זכינו להיות הרבה יותר עם אבא שלך, השבוע חזרנו לשגרה, בה אבא נמצא איתך בבוקר, עד שאתה נרדם בסביבות 8:00-8:30, ואז משתדל מאוד לסיים את עבודתו כמה שיותר מהר ולהצטרף אלינו. אבא עובד קשה מאוד, ועוד מעט הוא גם חוזר ללמד וללמוד. כך שהולכת להיות לנו שנה עמוסה. ואנחנו מחכים כל היום לראות את אבא שלך בערב. אתה קופץ לגובה משמחה כשאתה רואה אותו מגיע. ואני מקפצת מאחוריך. אנחנו מתגעגעים אליו, אך יחד עם זאת אנחנו מרגישים שהוא תמיד איתנו. ואנחנו מאוד מאוד מתרגשים בשבילנו וגם גאים בו מאוד...!




נ.ב. התמונות הן מהנופש בכינרת. ערסל פלא שהצליח לשאת משקלם של שלושתינו...

בואו עננים, הבאו גשם לגנים.....

כבר כמה ימים יורד גשם, ואנחנו משתדלים להסתגל למצב החדש... וזה לא פשוט...

אתמול ניסיתי את עצמי בתפקיד האמא האמיצה.... אמרתי: "אז מה עם בוץ בחוץ? הרי עוד חם. בסופו של דבר, זו חוויה חושנית גרידא! חלק ממה שילדים עושים הוא להשתכשך בבוץ". אה! על מי ניסיתי לעבוד?

תראה את הרגליים שלך.... ספוגות לגמרי בבוץ! אחרי שיצאנו לשתי דקות אולי החוצה. וכמובן, ישירות הסתערת על המדרגות וטיפסת בהן. לא הבנת על מה המהומה הגדולה. אז קצת רטוב... דבר יחיד לא מצא חן בעינייך - שהעלים הרטובים נדבקו לך לידיים. הושטת לי כל פעם את היד במבט תמוה... למה הם לאי יורדים? EHHH...

ואפילו זה היה עוד סביל עד הרגע.... שביקשת לינוק. ובכן, בני המתוק. אני אכן אוהבת מאוד להניק אותך. אך אפילו לי יש גבולות!

אם הייתי יכולה להרים אותך באוזניים, הייתי עושה זאת...:) הכנסתי אותך ישירות לאמבטיה. כולך ספוג בבוץ. הורדנו את הבגדים ושטפתי אותך בכיור. אחר כך כיבסתי את הבגדים 4 פעמים, ועדיין לא כל הבוץ ירד מהם.

לסיכום, נראה לי שבזמן הקרוב, עד שתגדל לשחות בבוץ בלי לשאול את דעתי על כך (ואני מבטיחה שאני לא אגלה לך אותה ותמיד אעלה חיוך על פניי ברגע שתעשה כן), אנחנו נמנע מחוויות רצוניות דומות.... אני לא חזקה מספיק!

המגלשה הראשונה!

לפני כמה ימים טעמת לראשונה מהלישה במגלשה! טיפסת למעלה כשאבא מאבטח אותך מאחור....

ואז התגלשת לאחור.... כמובן, צוחק משמחה!

התחלת לצעוד בתמיכתנו!

זה קרה כבר לפני כמה ימים, אך חיכיתי לתמונות להמחיש את הצעדים הראשונים שלך!

יום בהיר אחד, באחת הפעמים שהורדתי אותך על הדשא, נעמדת ונשענת על הרגליים שלי. ואז, במקרה, ברגע מדהים אחד, כשאתה מחזיק את הידיים שלי, עשית צעד קטן! כאילו בטעות. הסיטואציה הזו כבר קרתה בעבר, שעמדת ונשענת על רגלי, אך בכל פעם שחשבתי שאולי אתה מנסה לעשות את הצעד הראשון ונתתי לך את ידי, לא נענית. כהרגלך, חיכית והתכוננת. כעבור כמה זמן, שוב ניסית כמה צעדים. ואז, במהלך יום -יומיים הלכת בהליכה צדדית - כאילו אתה הולך מסביב לשולחן.

ובמקביל, גילית שאם זוחלים ודוחפים את העגלה, היא זזה. התחלנו לשחרר את הבלמים שלה, כשאנחנו על הדשא.

אז נעמדת, ניסית לדחוף את העגלה... והלכת בעקבותיה. הגבנו בהתאם. התחלנו לאזן אותך - מובילים את העגלה לאחור, ואתה בא בעקבותינו. איך אתה אוהב את זה! משום מה, אתה בטוח שההליכה הזו עם העגלה תהיה הרבה יותר כייפית אם תלווה בAAAAAAA! בקול עולה ומתחזק. אתה צודק - הרבה יותר כייף ללכת ולצהול מאשר סתם ללכת...:)

ועכשיו זו כבר עובדה מוגמרת. בכל פעם שלבך חפץ להגיע למחוז כלשהו, אתה מושיט את ידייך אלינו, תופס את ידינו, מעלה אותן, ומושך... תתמכו בי! אני רוצה ללכת!

מפעם לפעם אתה יציב יותר והולך למרחקים ארוכים יותר. מה שלא מפתיע הוא שאתה, שלא אוהב שום דבר שמגביל אותך, בין אם זה מושב בטיחות ברכב, או כל מכשיר עינויים אחר שקושרים אותך אליו ומגבילים את תנועותיך, אוהב, אבל ממש אוהב ללכת. אושר מוחלט על פניך! ואתה צוהל משמחה! כשאמרתי לאבא שלך בזמנו, שמרגע שתהיה יציב על רגליך ותלך בבטחה למרחקים ארוכים, לא נצטרך יותר את העגלה, הוא לא האמין לי. חה! אני בטוחה שעכשיו הוא כבר חושב אחרת. כבר עכשיו אתה רוצה לצאת מהעגלה וללכת לבד! היום, למשל, בנוסף לכל ההליכות האחרות, גם הלכת חצי מהדרך מהדשא הביתה.

וכמובן, אתה זה שמוביל אותנו. אנחנו מהווים תמיכה בלבד בשבילך. כמו תמיד, אתה יודע בדיוק לאן אתה רוצה להגיע. ודי קשה להניע אותך מזה. כנראה שנצטרך לעבור תהליך עוד מעט בכל עניין שקשור לירידה להליכה בכביש....

אחת הפעילויות האהובות עליך יותר מההליכה עצמה כרגע, היא ההליכה במדרגות. לעלות, לרדת, לעלות, לרדת. אז אם פעם חיינו במדרגות, כשלמדת לטפס בהן בזחילה, עכשיו חזרנו לגור בהן, כשאתה לומד איך לצעוד בהן בהליכה...:) שלשום ספרתי 15 פעמים, שבהן עלינו וירדנו 5 מדרגות ראשונות שבתוך הבית שלנו. אני כל פעם נדהמת מחדש כשאתה ממחיש את אחת מתקופות הרגישות - במקרה זה את תקופה הרגישות לתנועה (sensitive period for movement).

אני כל כך אוהבת את איך שאתה אוחז בידיים שלנו. אתה גם למדת שאחיזה זו באצבע שלנו היא אחיזה הרבה יותר מייצבת מאשר אחיזה בכל היד שלנו. אז אם אתה אוחז בידינו, אתה ישירות מחפש את האצבע...:) אחד הדברים הנוספים שאתה לומד הוא משמעות החלפת הידיים. לפעמים כשאתה אוחז לי את הידיים ומעלה אותן למעלה כאות לתחילת ההליכה, אתה עם הפנים אלי. ואז אני מסובבת אותך ומחליפה את הידיים כדי שנוכל להתקדם שנינו באותו הכיוון. בהתחלה התנגדת לכך. כנראה חשבת שאינני רוצה שתלך. אך לאט לאט אתה לומד למה אני מתכוונת כשאני אומרת: "בוא נחליף ידיים". אני בטוחה שבמהרה אפילו תגיב לזה ותחליף ידיים בעצמך. עוד מקרה אחד להמחשת לימוד השפה...:)

אנחנו בפתחה של עידן חדש. ואני מתרגשת בשבילך כל כך! אכן, הגב שלנו די סובל בימים אלה, אך כבוד גדול לנו לשמש לתמיכתך בצעדיך הראשונים בשבילי החיים...

אתה בן שנה וחודשיים!

אתה בן שנה וחודשיים!

כרגיל, רק אתמול נדמה לי שחגגנו לך את יום הולדת השנה...:)

אני אוהבת את הצעדים הראשונים שאתה עושה. אני אוהבת את איך שאתה נעצר פתאום, מסתכל למעלה אלי ומחייך חיוך של סיפוק ושל גאווה! אני אוהבת את האחיזה של הידיים הקטנות שלך. אני מרגישה אצבע אצבע נאחזת בבטחה בידיי. אני ממש מרגישה שכפי שבקרוב תמריא בהליכתך, תשחרר את ידי המשמשות לך כעת כרשת בטחון ותצא לצעידה עצמאית, כך גם בשלב כלשהו תמריא למסלולך בחייך. כך אמורים החיים להיות - אתה גדל איתנו עד הרגע בו אתה מרגיש מספיק בטוח להמשיך לגדול לבד. ובכל זאת, תקווה קטנה בליבי - מקווה שתמיד תרגיש כי נהיה לך לרשת בטחון. בכל מצב ובכל דרך. אני אוהבת את הפטפוטים שלך. את איך שאתה אומר MMMMAMMMMMA. ממש מתענג על המילה. אתה לא קורא לי כשאינני לידך. והרבה פעמים אתה חוזר על המילה הזו גם כשאינך מסתכל עלי. אך לפעמים, לעיתים רחוקות בינתיים, אך כה יקרות, אתה פתאום מפנה את מבט האוקיינוס אלי, מחייך ושר: "MMMMMMMAMMMMMMA". ואני נמסה! אני אוהבת את שיער המשי שלך. אני אוהבת את ההירדמויות שלך. ליטופים בלתי פוסקים. אני אוהבת את איך שאתה מחפש את הידיים שלי. אני אוהבת את איך שאתה מכוון בדיוק איפה אתה רוצה שאניח אותן. מרים ראש מהמיטה, מזיז את היד שלי למקום שתכננת, מחזיר את הראש למיטה. אחד הצלילים האהובים עלי הם הפטפוטים שלך כשאתה מתעורר, וכעבור כמה זמן צליל של טריקת דלת, והראש שלך מציץ מאחורי הקיר, כמובן, מלווה בחיוך, ולפעמים אפילו בצחוק: EHHHH! ואיך שאני אוהבת את הצחוק שלך!!! אני אוהבת לדגדג אותך בצוואר או לנשוף לתוך הגוף שלך ולשמוע אותך מתעלף מצחוק. אני אוהבת לראות אותך עם אבא שלך! את איך שאתה שמח כשאתה רואה אותו חוזר מהעבודה. אתה קופץ לגובה משמחה. אני אוהבת את איך שאתה משתתק כשאנחנו במקומות חדשים, או אם מישהו מגיע לבקר. בהתחלה ממש לא זז, בוחן בקפידה ובשקט, לאט לאט חוזר לפעילות הרגילה שלך. אני אוהבת שכשפותחים את הדלת החוצה, אתה מסתער החוצה, ואז מתיישב בפתח הדלת על הטוסיק ומתבונן. שוקל את צעדיך - פניי לאן. אני אוהבת את הזחילה שלך עם ניענועי הטוסיק של הדוגמנית המרקדת. אני אוהבת את הנשיקות הרטובות שאתה נותן לי. אני אוהבת את איך שאתה בא לפעמים, מבקש שאקח אותך רק כדאי לחבק אותי ולהניח את ראשך על כתפי. פשוט, אני אוהבת אותך!