יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

הקמפינג הראשון!

סופסוף עשינו זאת! אחרי תכנונים רבים והתלבטויות ממושכות לגבי העיתוי הנכון, החלטנו לקפוץ למים. אפילו העובדה שחטפתי וירוס הצטננות לא נחמד במיוחד בשבוע שעבר לא הניעה אותנו מהחלטתנו.

וכך מצאנו את עצמנו ביום שישי האחרון בדרך לכינרת... לא לפני שארזנו איתנו חצי מהבית...:)

בדרך ביקשת שנעצור לרגע בצידי הדרך. רצית לוודא במו ידיך ועיניך אם אנחנו בדרך הנכונה ואם אני צריכה לנוח קצת מהנהיגה...:)

אבישג, עלמה ועוז חיכו לנו כבר בחוף. איריס, אלמה וקרלוס הגיעו איתנו. התמקמנו בחוף די נחמד. יש בו אקליפטוסים גבוהים מצלים, רצועת חול יפה, ומה שאף חשוב יותר מכל זה - המון אדמה ועפר... כפי שאתה רואה, עברו רק דקה וחצי אחרי שנחתנו בחוף, והסתערת על המרחבים הפתוחים.

דקה זו הייתה גם הדקה האחרונה בה לא נראו עליך כתמים שחורים ואפורים מגוונים בתרכובתם ובגוונם במהלך היממה הבאה...

אין מה לומר, אחד האתגרים המרתקים שבאמהות הוא לדעת לשחרר - או במילים אחרות, לפתח עור של פיל ולנשוך שפה כל פעם שבא לצרוח ממראה ילדך המבולגן, המטונף, בבגדים מלוכלכים, קרועים ומלאים בכל טוב שאסף בדרכו לגילוי האוצר הכמוס הבא... ובמקום זה, לחייך חיוך רחב למראה האושר העודף ממנו.

גם אם ברגע זה ילדך המתוק וכה מטופח היה יכול בקלות ואף בכבוד להתקבל לכל שבט צועני ברחבי העולם.

וגם אם צבע שחור מעולם לא קיבל הדמייה כה ממשית וקונטרסטית, כפי שנראה בנחיריו, בין שיניו ותחת ציפורניו, ואפילו בקפלי צווארו.

אני מאוד התרגשתי לקראת הרגע הזה שתישן איתנו באוהל.

הרי, אתה לא מוכן לישון איתנו. כל פעם שאני נשכבת לידך, אתה חושב שאני מאותתת לך לקום - ובשמחה רבה, זה בדיוק מה שאתה עושה. וכאן לא הייתה לך ברירה!:)

בהתחלה הסתכלת קצת בחשדנות לעבר הבית הזמני שלנו. כמו כל דבר חדש - בהתחלה אתה חשדן לגביו, ואז לאט לאט, בקצב שלך אתה מתרגל אליו.

כך, כשהגיעה השעה לישון בלילה, אפילו לא נרדמת בחיקי. ינקת לפני השינה, כהרגלך, ואז ביקשת לעבור למזרון, שאיריס באדיבות רבה הלוותה לנו (תודה!), ונרדמת לבד. האמת, גם העובדה שלא ישנת את שנת הצהרים שלך בשל הנסיעה סייעה להרדמות המהירה. ובלילה ישנת מעולה, כמו במיטתך בבית. חששנו שיהיה קר בלילה, ולכן אספנו מהבית כל טוב של בגדים חמים ושמיכות פוך. בסוף, היה ממש חמים - חולצה עם שרוול ארוך, מכנסיים ארוכים וגרביים הספיקו.

ראויה לציון ההתארגנות הנפלאה! כל אחד תרם את חלקו, ובסוף באנו מוכנים להשאר אפילו לשבוע ימים.

מה שבטוח, כל האוכל שהבאנו איתנו היה מספיק לפחות לפרק זמן זה...:)

לפחות...:)

ואחרי שהילדים פרשו למיטותיהם, התענגנו לנו על הפוייקה שבישלו עוז ואבא שלך במדורה שקרלוס דאג להזינה. היה כל כך טעים! סעודה טעימה, כוס יין אדום, שיחה זורמת עם חברים טובים תחת פני השמיים מלאי כוכבים - קבלת שבת אינטימית וחמה! מה עוד יכולנו לאחל לעצמנו? שירבו ערבים וטיולים כאלה...

בבוקר יצאת עם אבא לטבילה במי הכינרת.

זה היה החלק הפחות שמח של הבילוי שלנו.

לראות עד כמה כינרת הולכת ומצטמצמת משנה לשנה. כואב הלב! מה שלא מפריע לחופים לגבות מחיר מופקר על השהות בהם, בהתעלם מעובדה שגם כך הם שייכים לציבור. נאלצנו לשלם 140 ש"ח ללילה. בושה וחרפה!

למרבית ההפתעה, לא כל כך הסכמת לרדת למים.

בדיעבד, כנראה כבר אז התחלת להרגיש לא טוב. אחרי שישנת את שנת הבוקר, קמת ממש על הצד ההפוך. כמעט ולא זזת, לא חייכת, כל הזמן שכבת על המחצלות או עלינו. לא אכלת ורק ינקת. ככל שעבר הזמן, הרגשנו שמשהו כנראה לא בסדר. ובדרך הביתה אחר הצהרים, הקאת את נשמתך. אני נבהלתי מאוד! מזל שאבא שלך לא איבד עשתונות ועצר בצידי הכביש המהיר כדי שנוכל לטפל בך. מזל גם שהיה חם בחוץ, ותוך רגע החלפנו לך את כל הבגדים. כשהגענו הביתה, קדחת מחום. וגם אנחנו לא הרגשנו טוב כל כך. כנראה שכולנו נדבקנו באיזה וירוס, אך היום אנחנו כבר מרגישים יותר טוב.

ובחזרה לקמפינג הראשון שלנו, היה כל כך כייף! תודה רבה לחברים יקרים שהיו לחלק מחוויה ראשונה זו. יהיה כל כך כייף לצאת איתכם הקטנים להרפתקאות נוספות כאלה. כבר התחלנו לתכנן...









תגובה 1:

Oz אמר/ה...

הי יקירתי,
כל-כך כיף לקרוא את תיאורייך לסוף השבוע המלא בחוויות חדשות שעברנו, אני קצת חולה, עוז ועלמה נסעו בלעדי לגולן אז אני יושבת פה כבר שעה, נסחפתי לתוך דפי הבלוג שלך...
מקווה שאתם מרגישים יותר טוב,
להתראות בקרוב,
נשיקות,
אבישג

Related Posts with Thumbnails