יום שלישי, 11 באוגוסט 2009

על תקופת הרגישות לסדר שבכבישים

ביום שבת היינו בדרכים לחגוג עם אמא שלי את יום הולדתה. דבר אחרון שחשבתי שאכתוב לך עליו בתום החגיגה, הוא על ההרהורים שהביאה עלי הנסיעה בכבישים.


לפני כמה שבועות נפתח המחלף החדש של כביש 6 (בשורה לשליחינו בגלות). הרגשותיי כלפי פתיחתו היו מעורבים. מחד גיסא, אני מאוד לא מחבבת את כל פיתוחי הכבישים שמדינתנו הקטנטונת מלאה בהם כל כך בשנים האחרונות. הטבע נהרס, על יצירותיו ועל יציריו, ואיתו גם משהו מהתמימות של הקהילה הקטנה, שאולי בנפשי אני עדיין כמהה לה. מאידך גיסא, מטבעו, כביש טוב מקצר מרחקים וזמנים, ולכן תמיד מבורך. במיוחד במקרה זה, בו הסיבוב שנאלצנו לעשות כל פעם שנסענו דרך כביש 6, עת היינו חייבים להתחבר אליו דרך ואדי ערה הלא מאוד סימפטי בלשון המעטה, ועוד פחות מזה מברך את פנינו, היה פשוט מייגע. ממש ציפיתי למחלף החדש - שיפתח כבר. היינו מוכנים לכך שלבטח לא נכיר את המחלף החדש, ונאלץ לשים לב בקפידה לשלטים שבדרך. התרגשנו לנסוע בו. ואכן, בוניו עשו עבודה מצויינת. השילוט מעולה. מרגישים כי למרות הפגיעה ההכרחית בתוואי, עדיין ניסו לשמר את מה שאפשר. ולכן, רואים חומות מלאכותיות לצידי הכביש, וגם שתי מנהרות יפהפיות, העוברות תחת שני תלים קטנים, שכנראה נוצרו אך ורק כדי לשמרם. הנסיעה באמת קיצרה את הגעתנו דרומה לפחות בעשרים דקות. היא עברה עלינו בקלות, תוך שיטוט מהנה בכביש החדש והתפלאותנו על הדרך (הדבר היחיד שהיה יכול לשמח אותנו עוד יותר הוא ביטול האגרה הכה מיותרת, אך זה, כנראה, לא עומד לקרות בקרוב:).

ובדרך חזרה מאשדוד, החלטנו לבקר את קרנה, ההולכת ומתקרבת לאחד הרגעים היותר מאושרים בחייה (לפחות, כך אני מקווה). לכן, במקום להשתמש שוב בכביש 6, נסענו לתל אביב. הכביש מאשדוד לתל אביב לא השתנה בהרבה במהלך 15 שנים אחרונות. אני די אוהבת אותו - כביש ישן, הנסיעה בו מהירה, ישרה, בלי התחכמויות. טוב.... לפחות כך זכרתי, ולכך הייתי מוכנה! לא עוד! זה התחיל במחלף החדש של אשדוד, שאכן ידענו על השלמתו, אך לא היה לנו מושג קלוש שמאז הוא עבר שינוי כלשהו. המשיך בשלטים ענקיים לאורך הכביש, כי הירידה לכביש "איילון צפון" דרך ראשון לציון, דרכה נסענו בשנתיים האחרונות, סגורה במהלך חודש אוגוסט! שלט אחרי שלט, מבלי שום הצעה לדרך חילופית. עדיין לא נלחצתי, כיוון שהייתי בטוחה שפשוט אמשיך לי לנהוג (אני בדרך כלל הנהגת, ואבא איתך מאחורה באוטו - לי יש סחרחורות ובחילות איומות פשוט בנסיעות) דרך ההתחברות הישנה לכביש איילון אחרי אזור (מודה, לא עברה בי אפילו המחשבה, שאולי הירידה הזו, בה לא השתמשנו לפחות בשנתיים האחרונות, לא קיימת עוד). ולפתע, באמצע הכביש המהיר, בשיא התנועה של מוצאי השבת, שלט מפתיע, לא גדול במיוחד (הייתי יכולה בקלות לפספס אותו) - ירידה ל"איילון צפון" היא... עכשיו! ברגע האחרון הצלחתי לקחת את הפניה. ואז התחיל הסחרור של שלטים לא ברורים, המורים על פניות שונות ומשונות ברגעים האחרונים של הנסיעה, כבישים מעגליים. איבדנו כיוון לגמרי. אפילו אני, המכירה את הכבישים האלה די טוב, וגם מחשיבה את עצמי לנהגת לא רעה בכלל. השעה הייתה מאוחרת. חושך מסביבנו. מה שהגביר עוד יותר את הרגשת חוסר האונים שמילאה אותנו. ובכל זאת, הייתי חייבת להמשיך לנהוג. החלטתי לנסות להתעלם מהרגשות האינטואיטיבים של הנסיון לעקוב אחרי הכיוון, ולנווט אך לפי השלטים. תוך כדי שאבא, באמצע שיחת טלפון חשובה, מנסה לסמן לי בקול רם, כי טעינו בדרך. מבלי להציע באותו רגע כיוון רצוי להמשך הנהיגה. אה.. כן.. ואתה.. מאוד רצית את הפלאפון שהיה בשימוש של אבא, והוספת לחגיגה. בקיצור, היה שמח. בסופו של דבר, הגענו בבטחה לזרועותיה הבטוחות של קרנה.

לפחות הדרך חזרה צפונה, אחרי הביקור הלא ארוך כפי שהיה רצוי שיהיה אצל קרנה, הייתה שקטה וצפויה. מה שנתן למחשבות שבראשי להסתחרר בריקודי המחשבות הרגילים שלהן. לא הצלחתי להפסיק לחשוב... עליך... וגם על עלמה שבגלות. אינטואיטיבית חשבתי כי מה שעברנו אנחנו באותו היום הוא מטפורה מעולה לנסיעותיכם בשבילי החיים. ועוד יותר, לתיאורה של תקופת הרגישות לסדר (sensitive period for order), שבעיצומה אתם מצויים. במיוחד עכשיו, כשאתם גדלים בקצף מטורף, כל רגע מגלים משהו חדש, ולכן, הישן וידוע מקבל משקל עוד יותר חזק.

החיים אינם פשוטים ומלאים בהפתעות חדשות כל הזמן. כשהדרך ברורה, המסלול הכללי שלה קבוע וידוע, אז השינויים הקטנים שצצים באמצע הם קלים וברי מעבר. עוד יותר, אם ישנה התראה והכנה לקראת שינויים אלה. עוברים אותם וחוזרים לידוע ולמוכר בקלות, בדרך כלל. בדיוק, כמו הנסיעה במחלף החדש של כביש 6, עליו ידענו מראש, התכוננו לקראת הלא ידוע, ובסיכומו של דבר, היה זה אך קטע קטן מהדרך, אותה היינו אמורים לעבור. לעומת זאת, שינויים בלתי צפויים, התקלות של הרגע האחרון, ללא כל התראה והכנה מראש, הדרכה לא ברורה לאורכם, יכולים לגמרי לטלטל ולהוציא מכלל האיזון. כמו הנסיונות שלנו למצוא את היציאה המיוחלת ל"איילון צפון", את מה שמבחינתנו, בכלל לא היינו אמורים לחפש. אפילו אני, המבוגרת (לצורך הדיון בלבד:), הרגשתי את חוסר הנוחות שבהתקלה בלתי צפויה זו. השילוט הרעוע לאורך הדרך הוסיף לא מעט להרגשתי המעורערת. נחמד זה לא היה, אם גם נקח בחשבון שנהגתי באנדרלמוסיה גמורה, בכביש מהיר, ובאוטו, שבמושב האחורי שלו המטען הכי יקר לי על פני האדמות. ההחלטות היו חייבות להיות מהירות, בטיחותיות ושקולות, למרות המצב.

זה מה שעבר עלי. מה שמדגיש מאוד את מה שעובר בחודש האחרון עליך, וגם על עלמה. הימים שלך לא תמיד צפויים. מלאים בביקורים חדשים, בשינויים בלו"ז, בחוויות חדשות ועמוסות, וגם בשינויים שאינם אף נראים על פני השטח, אך ללא ספק אתם מרגיש אותם. עוד יותר, התהפכו הימים של עלמה המתוקה. שינוי כה דרסטי לא רק בסביבה הקרובה - המשפחתון, החברים, המשפחה, אלא גם בסביבה החיצונית - המדינה, השפה, הבית, העיר, ברור כי אינם פשוטים וקלים. כלל וכלל! השגרה שלכם השתנתה - לעיתים קצת, ולעיתים בשינוי קיצוני יותר. מה שהיה מוכר, לא תמיד נמצא שם. מה שלא היה מוכר מכה בעוצמתו, בחדשנותו ובאי היכולת לצפותו. אותנו המבוגרים זה היה יכול לטלטל. כמובן, בקלות, זה גם יכול להביא מדי פעם למעידות בהתנהגותכם - קטנות וקטנות פחות. הרי זה ברור. אך אלה החיים. שתי המשפחות שלנו חייבות לעבור את התקופות המטלטלות האלה בדרכינו לעתיד מבטיח יותר. זה המצב. ועדיין, אנחנו המבוגרים נשתדל להקל עליכם עד כמה שניתן. נשתדל לערבב כמה שיותר מוכר וידוע, גם אם בשינויים קלים, בימים עמוסים אלה. אנחנו נבין את מה שעובר עליכם, נקשיב לכם, ונהיה סבלניים אפילו קצת יותר מהרגיל. גם אם זה לא פשוט גם לנו. גם אם לעיתים בא לעזוב את הכל ולנסוע לסיני. אנחנו נמצא את הדרך להתפרק שלא עליכם ושלא מולכם. אנחנו נעזור לכם. מה שניתן לשמר בשגרה - למשל, השינות בבית בשעות הקבועות, יישמר. מה שניתן לדחות - למשל, הביקורים האינסופיים בבתי חרושת ובחנויות השונות, יידחה, עד שהסבתא תוכל להיות איתך בבוקר. מתי שרק ניתן, נבלה בהרכב המשפחתי של שלושתינו. וכך, ביחד, נעבור את התקופה הזו נחזור לשגרה הכה מבורכת. אולי, לאור כל מה שההבנה על המצאותיכם בתקופת הרגישות לסדר מביאה איתה, מבורכת עוד יותר.

בכל זאת, זה מה שחשבתי עליו, עד שהבאתי אותנו בבטחה הביתה...:)


נ.ב. כפי שאמרתי, אנחנו משתדלים לא להעמיס עליך מעבר למה שאתה עובר גם כך. ומתי שרק אפשר, לחזור לשגרה המיוחלת. בתמונות, אתה מרכיב את "מגדל עם טבעות-3" במלואו. זו אחת הפעילויות האהובות עליך.

2 תגובות:

eyal אמר/ה...

כל זה עבר עליך בזמן הנהיגה? דווקא את היית שקולה ונראה היה שאת לגמרי שלטת במצב, אני כל הזמן חשבתי שטעינו ואנו נוסעים לכיוון ירושלים או קרית ארבע לא עלינו...
אולי השילוט וההכוונה בכבישים היא דוגמא טובה להתרעות שאנו נותנים לעידן כאשר אנו רוצים לכוון אותו לסיים פעילות אחת ולעבור לאחרת. יש חשיבות לאלמנט ההתרעה מראש כשאנו אומרים לו: "עוד מעט נלך להתקלח" או "אחרי שתסיים את הספר נשב לאכול ארוחת ערב". שילוט טוב בדרכים צריך לתת2-3 התרעות מראש לאמור לקרות, וכך גם אנחנו כאשר אנו רוצים לעבור מפעילות אחת לשנייה. ומכאן התגובה והסירוב הברור של עידן לשינויי פעילות פתאומיים.

Alma's californian diary אמר/ה...

הי יקירה,
מרגש לחשוב שאנחנו במחשובתייך, ותאמיני או לא התיאורים של הבלגן בארץ גרמו לי לסוג של געגוע, הפוסט הזה גרם לי לחשוב הרבה, היו כל-כך הרבה שינויים בזמן האחרון, כך שהשיגרה החדשה שנוצרת שונה בהרבה מובנים ממה שהיה קודם - סדר חדש לכל המשפחה, ננסה ליצור אותה כך שתהיה גם שיותר מפרה וברוכה,
חשבתי גם על זה שהקטנים שלנו, קצת כמו המחלפים בארץ, כל הזמן משתנים ומתפתחים ואנחנו מתאימים את עצמנו אליהם ולומדים להתמודד איתם ביחד עם כל החידושים,
שיהיו לכולנו התחלות חדשות טובות ומבורכות

Related Posts with Thumbnails