יום שני, 25 במאי 2009

אתה בן שנה ותשעה חודשים!

אתה בן שנה ותשעה חודשים!

ובפעם הראשונה מאז שהצטרפת אלינו, אני שמתי לב לכך רק שתי דקות לפני שהמועד חלף. יתרה מכך, היום דווקא נשאלתי די הרבה פעמים בן כמה אתה, וכמובן עניתי: "בן שנה ושמונה חודשים, עוד כמה ימים בן שנה ותשעה חודשים, אך אנחנו נהנים עד תום משנה ושמונה חודשים". מעניין מה זה אומר. או שאני באמת עמוסה מדי בכל מה שקורה כאן, או שהזמן במקום לעבור מהר, התחיל פשוט לעוף, או שאני כבר לא שמה לב יותר לימי ההולדת הקטנים שלך (נו באמת?:)

אני אוהבת אותך! כן זכרתי להגיד לאביך היום, וכמובן, זה בכלל לא במקרה קרה היום, כי מיום ליום אני אוהבת אותך יותר ויותר, גם כשאינני מאמינה שאפשר לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהבת אותך הרגע. אני כל כך גאה ושלווה לגבי האדם שאתה גדל להיות. כל פעם שאני נלחצת אם טוב לך איתי - אני מזכירה לעצמי להסתכל עליך, והתשובה הברורה לפני. אני אוהבת את איך שאתה מניח את הראש על הידיים שלך ונח. אני אוהבת את איך שאתה חולם בהקיץ. לפעמים אני קצת נבהלת כי אתה משועמם, אך אז אני נזכרת כי דווקא זו התכונה שאני כה אוהבת בך. את היכולת שלך לנוח, להרגע, להנות מהרגע. והבוי לי להפריע לך ברגע שקט זה. אני לא הייתי רוצה שמישהו היה מפר את שלוותי שלי! אני אוהבת את הריצות שלך - כל הגוף מתנענע לכל הכיוונים, ידיים עפות לצדדים, רגליים באוויר. כל רגע נדמה לי כי אתה הולך ליפול. אך אתה צוהל משמחה וממשיך לעוף בריצה. אני אוהבת את איך שיותר ויותר פעמים, כשאנחנו מתקרבים לכביש, אתה מרים בשקט את ידיך כדי לתפוש את ידי. אני אוהבת את איך שאתה שם לב לכל דבר, אבל באמת כל דבר. אינך פוסע ליד שום נחיל נמלים, או חתיכת זבל על האדמה (אותה אנחנו, כמובן, מעבירים לפח), או ציפור מצייצת על העץ, או חתול שחוצה את הכביש, או כלב העומד ליד השער, ובזמן האחרון - מזגן חיצוני התלוי על הקיר החיצוני של המבנה, מבלי לעצור לידם, להצביע ביד המתוקה שלך עליהם, Ehhh!, ולהסתכל עלי בהמתנה בסבלנות עד שאנקוב בשמם. אני אוהבת את איך שאתה מסמן "שקט" - SHHHHH ואצבע קטנה ליד הפה. אני אוהבת את הקישורים שאתה עושה. אני אוהבת את איך שאינך שוכח דבר - אתמול רצית לעסוק באחת הפעילויות שלך וביקשת שאעזור לך במשהו, והיינו אמורים לאכול ארוחת בוקר. בהתחלה התנגדת לאכול, למרות שאמרתי לך, שאוכל לסייע לך לאחר הארוחה. אני הלכתי לאכול. אתה עדיין הבעת סימנים של התנגדות. בסוף הלכת והתיישבת לידי. אכלנו. בליווי חיוכים, כרגיל. סיימנו לאכול. קמת מהשולחן. וישירות ניגשת לאותה הפעילות, בה עסקת לפני הארוחה, לא לפני שמשכת גם אותי לכיוונה: "אמא - הבטחת, תקיימי!". אני אוהבת את איך שאתה אוהב להתחבק, להתנשק, ללטף. אני אוהבת את איך שהתחלת לחבק אנשים זרים באמצע הרחוב. ובכך המסת את המעטים שנשארו עוד אדישים כלפיך, אם באמת עוד היו כאלה. אתה לפתע ניגש למישהו, מחייך ונותן לו חיבוק. אני אוהבת את איך שאתה לוקח את הראש שלי בשתי ידיים, ומושך אותו לכיוונך - כדי לחבק אותי, או לתת לי נשיקה. אני אוהבת את איך שאתה חופר את ראשך בשקע שבין הכתף לבין הראש שלי! ונשאר כך דקות אינסופיות. אני אוהבת את איך שאתה אוהב כלבים (וחתולים) - את איך שאתה עדין כלפיהם, מלטף אותם, משחק איתם, ויותר מכל, אוהב את איך שהם מדגדגים אותך בלשונם. וצוחק וצוחק וצוחק. אני כל כך אוהבת את הצחוק שלך! אני אוהבת את איך שאתה שר פתאום, כשאתה שומע ולו צליל בודד של מוסיקה (אפילו, צלצול פלאפון). אני אוהבת לראות את איך שאתה תמיד מתחיל לרקוד, כשאתה שומע מוסיקה. אני אוהבת לישון איתך. אני אוהבת להתעורר לידך. אני אוהבת את איך שאנחנו נשארים לשכב במיטה אחרי שהתעוררנו ומסתכלים אחד על השניה. לעיתים נדמה לי ברגעים אלה כי אתה כל כך בוגר. יש לך מבט עתיק. מעניין מאיזה עולמות אתה חוזר אלינו. אני אוהבת את איך שאתה משתתף איתנו בכל מה שאנחנו עושים - בקניות בסופר (עוזר להעמיס את העגלה), בהכנת ארוחות במטבח, בכביסה, בנקיונות... בהכל. אני אהבתי את הימים שהיינו בהם לבד לאחרונה. אני מרגישה שהתקרבנו עוד יותר, שהכרתי אותך עוד קצת, שלמדתי עליך ועל עצמי עוד דברים. אך אני אוהבת עוד יותר שאבא איתנו. אני כל כך אוהבת את הזמנים של שלושתינו יחד! אני אוהבת אותך!

נ.ב. כבר זמן מה אתה יודע להפעיל את הקרוסלה לבדך. כמעט תמיד. וכל כך נהנה מהמנגנה שלה...:)




תגובה 1:

eyal אמר/ה...

סה"כ מעט לחוץ והבירוקרטיה מתישה אותנו. אנחנו ביחד וזה הכי חשוב גם בדקות של תשישות מוחלטת חיוך אחד שלך מאיר לנו את הדרך. אוהבים אותך מאוד , המון מזל טוב

Related Posts with Thumbnails