ממשיכים להתאים את הסביבה אליך

אנחנו ממשיכים להתאים את הבית אליך. בסלון, פינינו את השידה מקש שלא הייתה יציבה במיוחד, וגם אכלת כמעט לגמרי את המדף התחתון שלה...:) במקומה שמנו פוף - הסחת דעת משקע אנטנות מאחוריו. אתה גם אוהב להשתכשך בו וכמובן, לשים את הרגליים עליו. הרמנו גם את המערכת. למרות שאהבת מאוד את החוט של הרמקולים (עוד שרוך לאוסף..:), חשבנו שיהיה לכולנו בטוח יותר, אם היא תהיה למעלה.

בשבוע שעבר, כשעשינו סידורים בקניון (באמת, סידורים.. זה הכי הרבה שאני יכולה לעשות בקניון..:) וקנינו לך הרבה ספרים טובים ועוד כמה דברים קטנים, אבא סידר (גם סוג של סידורים:) קצת את הבית. בין היתר, הוא התקין שער במדרגות בקומה השניה. התלבטנו לגבי מיקום השער. בקומה השניה ממוקמים חדר השינה שלנו (אתה ישן איתנו), חדר העבודה של אבא, חדר אמבטיה, שירותים וחדר ארונות. שקלנו אולי לשים את השער בכניסה לחדר השינה. אך משהו לגבי זה לא הרגיש לי נכון. כדי לבדוק מה מקור חוסר הנוחות לגבי ההחלטה, שאלתי את עצמי מה מטרת השער: הבטיחות או הנוחות..? והתשובה הייתה ברורה כמובן. כמובן, שזה פחות נוח לנו - עוד שטח שצריך להכין לקראתך. אך שוב, זה לא העיקר.

העיקר הוא לאפשר לך חופש תנועה מירבי. אחד מקווי יסוד העיקריים של הגישה המונטסורית, ואנחנו מאוד מזדהים איתו, הוא לטפח ולחזק את העצמאות של הילד מימיו הראשונים. באמצעות העצמאות אתה תפתח בטחון עצמי ואמונה בעצמך. אי אפשר לחנך אותך אליהם או להקנות לך אותם. הדרך היחידה לפתח בטחון עצמי ואמונה בעצמך היא באמצעות ההתנסות המתמדת שלך. וכך שוב מודגשת החשיבות של סביבה מתוכננת ובטוחה מסביבך (prepared environment). אנחנו נכין את סביבתך כך שתוכל להתנייד בה בחופשיות ולחקור אותה. לכן, בין היתר, אנחנו לא משתמשים בלול, בטרמפולינה או בכסא נדנדה - כל אלה מגבילים את חופש התנועה שלך במקום לעודד אותו. מהימים הראשונים שלך היינו מניחים אותך על הרצפה (לתדהמתם של חלק מהדמויות הפועלות בחיינו..:), העברנו אותך למיטה על הרצפה והחלטנו שלא להשתמש בכסא אוכל (על כך, בהמשך).

כך הגענו להחלטה שמקומו של שער הבטיחות הוא ביציאה למדרגות בקומה השניה. המטרה - למנוע ממך להגיע למדרגות בשלב זה של חייך, בו אתה עוד לא יודע איך לרדת בהן. וכך אתה חופשי להתנייד בקומה השניה, בלי שנהיה צמודים אליך כל הזמן. כך אני תמיד בודקת את עצמי - האם אוכל לסובב אליך את הגב לזמן בלתי מוגבל ולהיות שקטה שלא תפצע את עצמך. כל "המכשולים" הוסרו - הדלת לחדר עבודה (אבא ישמח להפוך אותו לבטוח בשבילך ולהרחיק את כל חוטי המחשב משם, אך לא נראה כי יוכל להמשיך לעבוד כך...:) סגורה, כך גם הדלת לשירותים (אני צריכה להתגבר על העניין של פח האשפה..:). כל מה שמסוכן באמת (חוטי חשמל, למשל, אך לא גיגית לכביסה; הנעלים - החריג היחיד למשהו שלא מסוכן שהורם גם הוא מהרצפה. שוב - מהמניעים האסתטיים שלנו) הורם מהרצפה. כל מה שלא בטיחותי באמת - אובטח (המגירה התחתונה של ארון הנעליים, שנפתחת באלכסון אלינו, ולא מצאנו, בינתיים, פתרון בטיחותי לכך; יתר השידות וארונות פתוחים לפניך - גם אם זה אומר שצריכים אחר כך להחזיר את כל המצעים והגרביים שהוצאת מהם..:). כל היתר - מחכה לך... חקירה מהנה, בננו המתוק.

הצחוק הגרוני שלך חזר!

כל מי שמכיר אותך, מכיר את הצחוק הסוחב שלך. פתאום, בלי שום סיבה נראית לעין (מי קבע שבכלל צריך שתהיה אחת נראית לעין..), אתה נשכב על הגב, ידיים ורגליים למעלה, כמו ג'וק הפוך, ומתחיל לנפנף בהם לכל עבר. ותוך כדי אתה פשוט צוחק - בקולות גרוניים כאלה, כשאתה שואף אוויר פנימה, כאילו נחנק מאושר. לפעמים עד כדי שאתה באמת נחנק פשוט מרוב צחוק.

אי אפשר לפספס את זה. כל מי שמסביבך מהופנט עקב המראה (כמו זהר בתמונה).

בקבוצת תינוקות, תמר הייתה מנסה לשכב לידך ברגע זה כדי לראות, מה מצחיק אותך כל כך. עד שהבינה, שזה עצם החיים...:) מה שגרם לה לכנות אותך נהנתן.

לאחרונה התחלנו לדבר בינינו גם באמצעות הצחוק המיוחד הזה. אני נשכבת על הרצפה, ומדמה את עצמי לג'וק...:) עד שאתה מצטרף. או להיפך, אתה צוחק ואז עוצר לרגע כדי שאני אצטרף. ואם אני משתפת פעולה איתך - אתה פשוט מתפוצץ מצחוק.

כבר הייתי בטוחה שהצחוק הזה לא יחזור על עצמו, כי הוא נעלם לשבוע בערך. אבל הוא חזר! ובגדול! אני כל כך שמחה!

יש לך שתי זוגות ידיים

מאז שנולדת, אני מרגישה כי יש לך שתי זוגות ידיים - הרגליים הזעירות שלך מתפקדות לגמרי כמו זוג נוסף של ידיים. הן תופסות חפצים מלמטה ומעבירות אותם כל הדרך למעלה לידיים, הן מחזיקות חפצים ואז משחררות את הידיים לחקור בצורה מעמיקה יותר, הן מלטפות אותי ברגליים כשאתה מנסה להירדם, ובפנים - כשאתה יונק, הן נוגעות ומרגישות כל דבר מסביבך, הן מתעופפות להן באוויר כשאתה צוחק או מתמתח.. הן פשוט איבר מאוד פעיל וחינני בגופך הקטן..:)

ולקינוח....

האם התיישבת?

שבוע עמוס עובר עלינו...:) אני לא הרגשתי כל כך טוב במשך כמה ימים, וכמובן (ד"ר מרפי היה שמח), דווקא השבוע אבא שלך עובד ממש קשה. אך בנוסף לכל, והכי חשוב, מחר אנחנו מוזמנים לחתונה חשובה מאוד. ריטה ומולי מתחתנים, ואני כל כך מתרגשת בשבילם! ואם אני מתרגשת הרבה בשל עצם העובדה ששני אנשים מקסימים אלה חוגגים את אהבתם מחר, סף ההתרגשות שלי עולה עוד יותר בזכות כך שאני התבקשתי לשאת את הברכה הראשונה מתוך שבע הברכות במהלך החופה.!

על הברכה, וכמובן על החתונה, אני אספר מחר... אחרי החתונה..:) בינתיים, יש לנו הרבה מה להשלים.

שלשום, אבא הכין לך מקלחת, ואתה פיזזת על הרצפה בקומה השניה. על הדרך, הגעת לחדר אמבטיה. ואז, הגעת לאמבטיה עצמה. תפסת אותה בשתי ידיים, משכת את עצמך, ונעמדת, כשאתה נשען עליה. והתחלת לשחק במים..!:) כזה מתוק. כולך נרטבת. אני לא יכולתי לראות את זה יותר מדי - אני חייבת לעבוד על הפחד הזה שלי ממים.

אתה לא יציב די כשאתה נעמד (עד עכשיו, זה קורה רק כשאתה מטפס עלינו). אז אתה מתנדנד לכל כיוון, נופל, מתגלש, קם, שוב מושך את עצמך, וכך חלילה. ואתמול, שוב בשעת הכנת האמבטיה, כשכך התנדנדת אחרי שנעמדת, פתאום גלשת לאחור עד שהתיישבת...! אני לא הספקתי לראות את זה :( - עד שהגעתי מלמטה, אחרי שאבא קרא לי, כבר חזרת לשכב. מעניין אם זה אומר שאתה עומד לשבת בקרוב...:) זה יהיה צעד ענק קדימה. אך יש לי הרגשה מעורבת לגבי זה - מצד אחד, אני רוצה שתשב, כי עולם שלם ייפתח לפניך אז, ומצד שני, כרגיל, יש לי שוב צביטה קטנה בלב... אמא שלך רגשנית משהו...:)

היום, על הדשא, טיפסת שוב על אבא והתיישבת על הברכיים... חממממ... :)

היינו בטיפת חלב אתמול! אתה שוקל 10,745 ק"ג של אושר! חה! אני קצת הופתעתי, איכשהו חשבתי שהגעת כבר ל-12 ק"ג...:) אך כנראה, קצף העליה שלך במשקל נעצר קצת - בחודש וחצי האחרון עלית רק :) 400 גר'. הגובה שלך 74 ס"מ. ומסתבר, שיש לך ראש גדול! מה הפלא! גם לי ולאבא שלך יש ראשים לא קטנים. עד שאני מוצאת כובע לראש הגדול שלי, יוצאת לי הנשמה:) וכמובן, שוב קיבלת אלף מחמאות. דיברת וצחקת עם כולן. הם מאוד אוהבים אותך שם בטיפת החלב. אפילו הרופאה המצחיקה החמיאה לך, למרות שלא הכי אהבת את כל הנגיעות שלה בך..

אתמול בערב ריטה באה לטבעון עם חברה, ויצאנו לחגוג לה מסיבת רווקות. היה ממש נחמד ומאוד נהניתי. עד שחזרתי הביתה וגיליתי שהתעוררת ונקרעת מבכי... הייתי צריכה להגיע קצת לפני כן, כי ידעתי שבשעה הזו בערך אתה מתעורר לינוק. הרגשתי קצת אשמה בגלל זה. אני מאוד אוהבת את ריטה, ואני ממש מתרגשת בשבילה. אבל, איפשהו, כבר רציתי לחזור הביתה. ולא דווקא בגלל ההנקה. אני לא יודעת למה, אבל מאז שהצטרפת אלינו, נעלם לי החשק לצאת מהבית. זו הרגשה מוזרה כזו - בא לי כל הזמן להיות איתך ועם אבא שלך. ואם כבר, אז עם שניכם בכל מקום. מדהים שגם אבא שלך אתמול אמר לי שהוא בדיוק סיפר לאדו, שהתעניין מה קורה איתו, שמה שקורה זה אתה.. וזהו.. זה העולם שלנו כרגע.. המשפחה הקטנה שלנו.. ולא מרגיש לנו שאנחנו מפספסים משהו.

פעילויות לתינוקות - 4

פעילויות לפיתוח אחיזת אצבע אגודל (אחיזת פינצטה) - בהמשך לפוסט הקודם, בו תוארו הפעילויות לפיתוח אחיזת אצבע אגודל, גם שני מכשירים אלה מכוונים למטרה זו.

** שלט DVD

** מחשבון

בובות ממולאות - כעקרון, בובות אלה אינן מונטיסוריות, כיוון שאין הן מייצגות מציאות (פרה ורודה, לבבות וקשת על הצפרדעים הקטנים המתחבקים, צורתן לא אמיתית). ובכל זאת, אתה כל כך אהבת אותן, שהחלטתי שכרגע הן משרתות מטרה אחרת של אחזיה במשהו גדול ורך ונעים. ואני פשוט לא קוראת להן "פרה" ו"צפרדעים" לידך. מעניין, בובות קטנות אינן מעניינות אותך. ואת אלה אתה מאוד אוהב. הפרה הייתה אחת החברות הראשונות שלך. בהית בה כשהיית בסך הכל בן כמה שבועות.

נשכנים - אלה הם הכי פחות חביבים עליך.

את כל הפעילויות אני מנסה להחליף מדי כמה זמן, כדי לשמר את העניין שלך בהן. מה גם שבכל פעם שאתה נחשף אליהן מחדש, כעבור תקופה שלא עסקת בהן, אתה מגלה משהו נוסף.

את כולן אני משתדלת להציג לך בסלסלות - לא יותר משלוש פעילויות בכל סלסלה. אני משתדלת לסדר אותן לפי איזשהו סיווג מסוים (למשל, רעשנים, מעודדי זחילה). המונסטוריאנים משתמשים בסלסלות ממספר סיבות: להציג לך את הפעילויות כך שתוכל לראות אותן ולבחור במה שיתאים לך (לעומת ארגז צעצועים שלאף אחד אין כבר מושג מה טמון בתוכו), ולהכיר לך את הסיווג שלהן, שתוכל אחר כך להסיק ממנו גם לגבי הסדר בכלל, וגם כדי להקל עליך בשלבים מאוחרים יותר בהחזרת הפעילויות למקומן.

מילה אחרונה שרציתי לציין הינה לגבי העדפת הפעילויות העשויות מעץ. במונטסורי, כמו גם בהרבה גישות הוליסטיות אחרות, מעדיפים את השימוש בעץ. הסיבות ברורות - העץ נושם, מחבר אותנו לטבע, התחושה שלו היא טבעית (לעיתים, חמה, לעיתים, קרה). ואכן, אתה הכי נהנה מפעילויות מעץ. כך, למשל, את הנשכנים מגומי אתה בכלל לא מחבב, ובשעת יציאת שיניים, אתה מתענג על הפעילויות מעץ. ועדיין, בחרתי שלא לחסום לפניך את השימוש בפסלטיק. חשוב לזכור כי מה שחשוב זה התהליך שאתה עובר - ואם האמצעי הוא פלסטיק, כי העץ אינו זמין, בעיני, זה לא נורא. מה גם שבימינו, לצערנו, דברי פלסטיק הם חלק אינטגרלי מחיינו, ואני מרגישה שיהיה זה לא אמיתי שלא לשתף אותך בזה. כמובן, במידה הנכונה. ורק אם לא ניתן להשתמש בעץ...:)

פעילויות לתינוקות - 3

פעילויות לפיתוח אחיזת אצבע אגודל (אחיזת פינצטה) -

** Skwish - זו פעילות מעולה של חברת Manhattan Toy שזכתה בחסד בהרבה פרסים. אתה אוהב לרשרש בה, למעוך אותה בידיך וברגליך, ולגעת בחרוזים באצבע מורה ולהעבירן באגודל ובאצבע מורה (את השרוך, כמובן, אני הוספתי..:). קנינו לך אותה במתנה כשהיית בן כארבעה חודשים. בהתחלה לא התלהבת ממנה יותר מדי. אבל היום אי אפשר לנתק אותך ממנה. אני שמעתי על הפעילות הזו הרבה וחיפשתי אותה בכל מקום, ובסופו של דבר לא היה אכפת לי לשלם עליה 130 ש"ח. והיא אכן שווה כל שקל!

** הטבעת הימנית - עשינו אותה מחרוזים מעץ ממבוך ספירלות מ"איקאה" שקיבלנו במתנה.

** הטבעתה השמאלית - אבא שלך הכין לך אותה מפקקים שונים. אתה מאוד מאוד מאוד אוהב את שתי פעילויות אלה. אתה מתרכז בהן זמן ממושך יחסית ומרשרש בהן או מעביר את החתיכות אחת אחת.

** פקק מבקבוק שמפו - אדיר! אתה אוהב להתעסק עם המכסה שלו - מעלה - מטה.

** רעשן עם הדובי - לאחרונה התחלת לחבב אותו הרבה הרבה יותר. מאז שגילית שאפשר להחזיק אותו ביד אחת ולסובב את הדובי..:)

אתמול היה יום הנישואין שלנו!

אתמול היה יום הנישואין שלנו. תמיד שואלים אותנו: "ואיך חגגתם?". והאמת, אנחנו חוגגים כל יום מאז שאנחנו יחד. כך חגגנו גם אתמול - פשוט חיינו את חיינו...:) עם זר פרחים יפהפיים שאבא שלך הביא לי..:)

ברשותך, צ'ופצ'וף, רציתי לספר לך שאני אוהבת את אבא שלך המון. יש לי המון מזל! התברכתי כשהוא חזר לחיי. הוא כל דבר טוב בעולם שלי. הוא ההשראה שלי. הוא הבטחון שלי. הוא מלמד אותי כל הזמן. הוא מאוד מאוד מוכשר, ואחד החלומות הכי כמוסים שלי הוא שיהיה לו תמיד מספיק זמן להשקיע בטיפוח הכשרון שלו.

והכי חשוב - הוא אבא שלך! איזה כייף לך!

זו תמונה מהחתונה שלנו. היה כל כך שמח! בדיוק מה שרצינו שיהיה... כמו תמיד.

אתה בן תשעה חודשים!

מזל טוב, אפרוח קטן!
אבא שלך אמר היום שאתה כמו בהריון פעמים... :)
כמו כל פעם, אני מאוד מאוד שמחה, אך יש גם צביטה קטנה בלב. אני מאושרת להיות האמא שלך.
אני אוהבת אותך כל כך! אני אוהבת את ההרגשה של הגוף המתוק שלך - כל כך חמה! אני אוהבת את הריח שלך. אני אוהבת את האצבעות הקטנות הקטנטנות בידיים וברגליים שלך. אני אוהבת את כפות הרגלים הקטנות שלך. אני אוהבת את הצחוק שלך! אני אוהבת להצחיק אותך - כל דבר מצחיק אותך! במיוחד - כשאתה רואה את אבא שלך! אני אוהבת לנשוף לך לבטן, או מאחורי האוזן, או לנשוך את הפולקס - ואתה מתגלגל מצחוק! אני אוהבת את איך שאתה צוחק כשאבא הולך אחרינו במדרגות. אני אוהבת את איך שאתה מתחיל לחקור את הבית - היום, למשל, הגעת לאמבטיה. אני אוהבת לדבר איתך בשפה שלך. אני אוהבת את איך שאתה קורא לי אחרי שהתעוררת. ואז אני נכנסת לחדר, ואתה על הבטן, מחוייך, מחכה לי עם כל הגוף מופנה לכיוון הדלת. אני אוהבת שאתה מתהפך מתוך שינה על הבטן ומסתובב לכיוון הדלת עם עיניים עצומות כשאתה מתעורר, ומחכה שאני אבוא. אני אוהבת את איך שאתה מטפס עלי, כשאתה רוצה לינוק, או חיבוק, ואיך שאתה מושיט לי יד, אם אתה רוצה שאני אקח אותך. אני אוהבת את הפרצופים שאתה עושה - עם השיניים, או האף המקווקץ', או כשאתה כולך מרוח מרוק. אני אוהבת את המבטים שלך - במיוחד את המבט הממוקד שלך, מעין רציני כזה. אני מנסה לנחש על מה אתה חושב. אני אוהבת לראות אותך ישן במיטה שלך לידנו - שליו. אני אוהבת את איך שאתה מסובב את היד שלך הפוך על הפוך כשאתה נרדם. אני אוהבת את איך שאתה בודק איפה אני - אפילו עם כפות הרגליים כשאתה נרדם. אני אוהבת שאתה עושה כל דבר בזמן שלך ובקצב שלך - רק אם מתאים לך. אני אוהבת את איך שאתה פתוח ושמח לעולם. ויותר מכל - אני אוהבת לראות את שניכם יחד. את אבא שלך ואותך.

ציצי, יד, רגל, סבתא, דשא, בירה ומה בכך

תודה רבה לך BUSENKA שבילית איתנו בשבת. תודה רבה ששמרת על הצ'ופצ'יק אתמול, ובכך אפשרת לנו, לראשונה, לצאת לשתות בירה בפאב השכונתי החדש (כזה שמגישים בו עדיין בוטנים וזייתים:). היה לנו מוזר, מרגש, שמח, מיוחד, מחבק, חמים ופשוט כייף להיות לבד, ביחד, למרות שרוב הזמן עדיין דיברנו על בננו המתוק...:) מה פלא... הוא חלק מאיתנו! אבל אנחנו גם אוהבים ומוקירים גם את הביחד האינטימי הזוגי שלנו...

ועוד אחת מלפני 10 ימים...

תודה לקוראינו

צ'ופצ'וף, ברשותך, רציתי להודות על כל התגובות החמות שקיבלתי לאחרונה על הבלוג שלך.

אני מאוד אוהבת לכתוב כאן. מסתבר, אפילו יותר ממה שחשבתי. כנראה, זה בא במענה לאיזה צורך פנימי שהיה לי אף ללא ידיעתי. ולכן, אני מתרגשת מאוד לדעת שיש לנו מספר קוראים נאמנים. זה חימם לי את הלב. התרגשתי גם לשמוע שהיו שמצאו במה שכתבתי עצה או סיוע.

מה שחשוב לי, מעבר להשארת מזכרת למשפחתי, הוא לעזור במה שאוכל למי שיחפש סיוע או מידע. כך שבכייף תעבירו את הכתובת של הבלוג לכל מי שלדעתכם יוכל למצוא בו עניין. אני סומכת עליכם לגבי זה.

אני מודה לכם שוב. אתם הופכים את המסע הזה לעוד יותר מיוחד.

נשיקות לכולם.

נ.ב. יהיה נחמד לקרוא לפעמים את תגובותיכם גם כאן בבלוג, אך אל תרגישו מחוייבים. אני לגמרי מבינה את ההרגשה המוזרה של לכתוב משהו אישי במקום כה ציבורי...:)

סרטון על השנים הראשונות לפי הגישה המונטסורית

זאת הצצה מרתקת, וגם יחידה, לצערי, לתוך בית הספר המונטסורי הקלאסי לשנים הראשונות (מלכתחילה, קוראים לגנים מונטסוריים בתי ספר בשל הכבוד שרוכשים לעבודת הילד בלימודו מלידתו, אף בגילאים הצעירים ביותר). סרטון זה הוא חלקו הראשון של הסרט "In the Beginning: The First Years of Montessori" שהופק בידי American Montessori Society (AMS).

רוב המידע המפורסם כיום מתאר את יישומה של הגישה המונטסורית על ילדים בני 3, לכל הפחות. יהיה טוב לציין בהקשר זה כי מספרים כי מריה מונטסורי לא הספיקה להרחיב את גישתה על תינוקות, והדבר נעשה מאוחר יותר בידי תלמידיה לפי עקרונותיה. על אף שההכשרה המונטסורית הרשמית ניתנת על פי שכבות גיל (למשל, 0-3, 3-6. הקבוצות בתוך השכבות הן הטרוגניות), בבתי הספר לשכבה הראשונה (0-3) קיימת בנוסף גם ההפרדה בין תינוקות לפעוטות שיכולים להתנייד באופן חופשי ויציב. גם כאן המחשבה מאחורי הפרדה זו היא ההקשבה המקסימלית לצורכי הילד, ולאפשרות לתת לו את החופש המקסימלי בגבולות מוגדרים וברורים (ההפרדה מונעת הפרעה הדדית בלתי מודעת בגילאים אלה בין תינוקות לפעוטות). ישנם הרבה קווי דמיון ביישום הגישה המונטסורית בין שתי קבוצות אלה, אך קיימים גם הבדלים משמעותיים, בשל השלבים ההתפתחותיים הכה שונים. למשל, ההדרכה של המבוגר לתינוקות היא הרבה יותר צמודה ואף פיסית.

למיטב ידיעתי, הספר היחיד המתאר את יישומה של הגישה המונטסורית על תינוקות של ממש, שראה אור עד היום, הוא "Montessori from the Start". אכן, למזלנו, ישנם גם מספר מהדורות אלקטרוניות של כתב העת "Infants and Toddlers". אבל זה רחוק מלספק חומר מקיף. ולכן, הסרטון הזה הופך לעוד יותר מיוחד. אני מעיינת בו מדי כמה זמן וכל פעם לומדת משהו חדש ממנו.

חשיבות הסדר

מיום ליום אתה זוחל יותר ויותר. אתה לא נחפז בגילוי מקומות חדשים. ובכך אתה גם מזכיר לנו שוב שחשוב שהכל יהיה במידה הנכונה ובזמן שלך. מרתק לראות איך כל יום אתה זוחל טיפל'ה רחוק יותר, מאשר כמה ימים לפני כן. ואז במשך כמה ימים מתרגל לשטח החדש שכבשת. לפעמים אתה לא חוזר על עקבותיך אלא כעבור מספר ימים. אין הגיון גלוי לעין בבחירת הכיוון שלך. אני חושבת שהסקרנות מובילה אותך, אך יכול שמדובר גם במשהו אחר. מה שבטוח, אתה התקדמת צעד ענק במסעך לגילוי העולם מסביבך.

בימים אלה חשיבות הסביבה המסודרת מסביבך מקבלת משנה תוקף.

אי אפשר לחתור תחת חיוניות הסדר ביקום. הסדר ביקום עומד בבסיס התפתחות האנושות והתקדמותה. הסכמתי עם כל מילה בעניין זה ב"Montessori from the Start":

"Order in the universe, and a belief that human beings can discover it, is the foundation for all human advancement and civilization. It has freed us from the uncertainty of magical beliefs based on doctrine and dogma. It has brought us from the Middle Ages to the Enlightenment, to an age of global technology and the possibility of unimaginable freedom from human want. It is the basis of human thought, imagination, and will through its connection to sensorial fact. The infant's exploration of the real word of sensorial fact leads her eventually to the real word of abstract thought. She develops a thinking mind and the mental order required for organizing and communicating the thoughts in language. After establishing this order of mind, the creative person can rearrange her thoughts and ideas, and carry them in concrete acts upon the environment. Hence Einstein establishes a new expression of reality, E = mc², and the technological age is born. All of this creative adult exploration of the world begins with the initial introduction to the young child of the limits and order to discover within her environment." (page 201)

כיוון שאתה קולט לתוכך, באופן בלתי מודע, את תכונות הסביבה שמסביבך ולו בשל המצאותך בה, אנחנו נרצה שסביבתך תהיה פשוטה, מסודרת (הכוונה לא רק לסביבה הקרובה אלא לבית כולו - נגמרו הימים של בלאגן יצירתי בבית..:), יפה (כדי למשוך את תשומת לבך אליה), פונקציונלית והגיונית (כדי שתוכל עם הזמן ללמוד את ההגיון הזה ולהשתמש בו בעצמך בקלות), וכמובן בטוחה. ברגע שתגדל לתוך הסביבה המסודרת מסביבך, אתה תעבד את הסדר הזה לתוך המוח שלך. יש הגיון בריא מאחורי מחשבה זו. הרי אתה גדל לתוך העולם שמסביבך, על כל תכניו ובכל מובניו, עד שתגיע לשלב בו תעשה החלטה מודעת אם זה עולם שאתה רוצה להמשיך לחיות בו. לכן חשוב כל כך שניצור מסביבך עולם יפה ומסודר עד שתגיע לצומת זה.

כך, בין היתר, כבר מהתחלה נהגנו לפי העקרון "יש מקום לכל דבר, וכל דבר במקומו". עוד לפני שהתחלת לזחול, וגם לפני שתגיע לכל פינה בבית ותסדר אותה לפי רוחך. בנוסף, מרגע שהתחלת להתהפך, אז בערך הגדלתי את כמות הפעילויות שלידך, הנהגנו גם עקרון נוסף - לפני שפורשים, מסדרים הכל. בינתיים, אנחנו מסדרים לבד, כשאתה לידנו, בהמשך נסדר ביחד, ובאיזשהו שלב, אני מקווה שתעשה את זה לבד. מאז שאתה זוחל, הפעילויות מסודרות בסלסלות ברחבי הסלון (בנוסף לסלסלה בחדר השינה). לאחרונה, שיניתי קצת את ארגונן. הפחתתי את כמות הפעילויות בכל סלסלה לשלוש לכל היותר וסידרתי אותן לפי סיווג מסוים (מעודדי זחילה, רעשנים, כדור, ובסלסלה אחת השארתי רק את האצטרובל, כדי שבבוא הזמן, תתרכז בהוצאתו ובהכנסתו לסלסלה. עכשיו אתה יותר מתעניין בסלסלות עצמן - אתה פשוט מושך אותן אליך, ואז עובר לפעילויות), ופיזרתי אותן עוד יותר ברחבת הסלון (כדי להגביר את הריכוז שלך כשאתה מתמקד בסלסלה אחת בכל פעם ובתכנה. שמתי לב שמספיק שיש חמש פעילויות באותה הסלסלה - זה כבר יוצר הסחות דעת מבחינתך, ואתה מתרכז בלימוד של כל פעילות הרבה פחות). עכשיו גם כשאנחנו מסדרים יחד את הפעילויות למקומן, אנחנו שומרים על סדר זה.

סדר, בנוסף לשגרה (על חשיבות השגרה כבר התחלנו להרחיב), מספקים לך מידע על העולם, שאתה עוד לא בשל לקבל בדרך אחרת. הם אלה שעוזרים לך להתמצא. כל חריגה ממשהו שאתה רגיל אליו, יכולה להביא לשינוי בהתנהגות שלך עד כדי התקף חרדה. כל מי שעבר דירה עם תינוק, למשל, לבטח יבין למה אני מתכוונת. מריה מונטסורי עצמה סיפרה על מקרים שילדים נכנסו להתקפים אלה במצבים בהם פתחו מטריה בתוך הבית, ולא מחוצה לו, כמו תמיד, או כשאמא החזיקה את המעיל על ידה, במקום לשים אותו עליה, כהרגלה. לכל שירים גבה לנוכח טענה זו, אני יכולה להזכיר לרגע איך אנחנו המבוגרים עלולים להרגיש, למשל, כשאנחנו לא מוצאים מפתחות מהרכב שהיו אמורים להיות במקומם הקבוע על השידה, ואנחנו מאחרים לעבודה, או כשאנחנו מגלים להפתעתנו הרבה שפספסנו את הפרק בסדרה האהובה עלינו ששודר בשעה אחרת ממה שפורסם. והמוח של הילדים רחוק מלהיות בשל בשנתו הראשונה, בשונה ממוחם של המבוגרים (טוב, של רובם הטוב מהם..:). מה גם שהם נמצאים בתקופת רגישות לסדר (sensitive period for order), ומחפשים סדר בכל מקום.

ואנחנו חייבים להיות רגישים לכך. כך, למשל, כל שינוי בארגון הבית שנעשה - נעשה בעדינות ובהקשבה לתגובות שלך. בנוסף, אנחנו משתדלים להיות ערים גם לתגובות שלך למיקומם של החפצים. שמתי לב, שיש לך מספר חפצים בבית שמדי יום, אתה עובר ביניהם, כמו בסיבוב חברים וותיקים, ואומר להם: "שלום" (אתה מרים יד לכיוונם, ואנחנו מקרבים אותך בליווי החיוך הרחב שלך ורעידות שמחות של גופך הקטן:"Ehhh!"). אלה הם מובייל הפעמונים ומובייל הרקדניות ליד דלת היציאה למרפסת בסלון, המראה במדרגות לקומה השניה, הוילון בחלון הקטן בקומה השניה, מנעול על דלת היציאה למרפסת מחדר השינה, והוילון שעל הדלת הזו. אנחנו נשתדל לשים לב לכל חבר חדש שיצטרף לסבב זה - כמו, למשל, מסכת השמש שתלוייה במטבח.

אנחנו נתאים את עצמנו אליך. ואתה... אתה תמשיך במסע החקר שלך. לאחרונה, למשל, יש לך תעלול אהוב חדש - לפתוח ולסגור את הדלת. כמובן, תיעדנו את זה בתמונה...:)

פעילויות לתינוקות - 2

רעשנים - אלה הם שני רעשנים שיצרנו בעצמנו. השתמשנו בבקבוקונים של תמציות אפיה. למען הבטיחות, הדבקנו את המכסים. הידיים שלך חזקות מאוד. כבר הצלחת לפתוח סגירות שאפילו לא תיארתי לעצמי שאפשר לפתוח...:) למשל, איכשהו הצלחת להוציא בורג מכסא נדנדה שבסלון.

** הרעשן הימני - אבא מילא אותו בעדשים.

** הרעשן השמאלי - ממולא ב-4 חרוזים. בכוונה שמתי מעט חרוזים, כדי להדגיש את הצליל שהם עושים ואת תנועותיהם. לפני כמה ימים ישבנו בסלון, וברגע שתשומת הלב שלך הייתה מופנית כלפי, לקחתי בשקט את הרעשן וסובבתי אותו באיטיות למטה למעלה. נתתי לחרוזים להתגלגל באיטיות. הבטת בי בסקרנות במשך כמה רגעים. אני הנחתי את הרעשן על הרצפה. זחלת במהירות אליו. ועשית את אותם הדברים - לקחת אותו וסובבת אותו מטה מעלה בתנועות מודגשות. מאז חזרת עוד כמה פעמים על הפעילות הזו. אנחנו מתקשרים די הרבה באופן דומה - בין אם בצלילים, בין אם במעשים שונים.

רעשנים מישושיים - איך שאתה אוהב אותם! כל דבר שאתה יכול למשש ולהפיק צליל ממנו, הוא המועדף עליך.

** ספר - שלא כמו ספרי קריאה, את הספר הזה אתה יכול ללעוס כמה שתרצה...:) ספרי קריאה מבחינתנו הם לקריאה בלבד. למרות שאתה מנסה לגעת בהם כל הזמן ולקחת אותם ישירות לפה, אנחנו משתדלים להרחיק ממך אותם, להסיח את דעתך, ותוך כדי בכל זאת להמשיך לקרוא לך. אני כן חייבת להודות שאני די מחכה שזה יעבור לך ונוכל לקרוא ביחד יותר ספרים. כרגע זה די אתגר. אבל שוב, אני מודעת לגמרי שזה רצון שלי, והרצון שלך כרגע הוא ללמוד על כל העולם מסביבך באמצעות החושים שלך.

** עטיפה של אריזת מטליות לחות - שום צעצוע לא משתווה לדבר האמיתי! כשראינו שאתה מתעניין באריזות של מטליות לחות, פשוט רוקנתי לך את אחת מהן מהמטליות. עבד מעולה!

** שקית ניילון - כן כן. שקית ניילון פשוטה מפיקה צלילים מגוונים. שקיות זבל קצת חששתי לתת לך בגלל סיבות בטיחותיות, למרות שאם קושרים אותן בקשר, לא תוכל לקרוע חתיכה מהן ולהיחנק. בחרתי במקום זה בשקית בגדים, ורק תחת השגחה. אבל איך אתה נהנה מזה..!

כדורים - כל כך הרבה דברים אפשר לעשות עם כדורים. כרגע, הם משמשים בעיקר לעידוד זחילה. למרות שאתמול אבא שלך כבר שיחק איתך בתופסת..:)

** הכדור השמאלי - תפרתי לך אותו מלבד והכנסתי לתוכו פעמון קטן. אתה פחות משתמש בו כרגע. כנראה, הוא גדול לך מדי בינתיים.

** הכדורים הסרוגים - אמא שלי סרגה אותם. באחד מהם גם הכנסנו פעמון.

כיוון שאתה עוד לא זוחל במהירות הרוח (כל פעם שנדמה לנו שאתה כבר מתנייד מהר, אני צוחקת, מה נגיד על המהירות הזו כשבאמת תתחיל לפרפר בכל הבית), הכדורים עשויים מחומרים שיאטו במעט את מהירותם. גם כאן אנחנו מנסים להתאים את רמת הגירוי אליך, ולא להגיע לרמות של גירוי יתר. מיון הגירוי הנכון הוא גם אחד מכללי יסוד של הגישה המונטסורית.

רעשנים מעודדי זחילה -

** הרעשן העליון - רעשן מעץ עם פעמון במרכזו. מצאנו גם אותו בחנות יצירה ב-30 ש"ח בלבד.

** הביצה מעץ - של חברת "חלילית". תוכל לשמש אותנו בהמשך ככלי נגינה.

כסא בטיחות

היום הייתה הפעם הראשונה שהנסיעה בכסא הבטיחות החדש שלך עברה בלי טרוניות (אולי זה בזכות העובדה שפשוט חצי מהדרך היית עסוק בעשיית קאקי, אבל אני אופטימית..:). העברנו אותך לכסא זה לפני כשבועיים, למרות שהיינו אמורים לעשות את זה כבר באמצע פברואר, אז הגעת למשקל של 9 ק"ג.

אנחנו לא מזלזלים בנושאי הבטיחות. במיוחד לא בכל מה שקשור בנסיעות בכבישים במדינתנו החביבה. כל פעם שאני על הכביש, אני לא בטוחה אם לא תהיה זו הפעם האחרונה שלי. מערב פרוע על אמת. את הסלקל קיבלנו במתנה מדודתך (כמו הרבה דברים אחרים - היה לנו ממש מזל שנולד לך בן דוד 9 חודשים לפניך). היה זה הסלקל של חברת Evenflo, ומאוד נהנינו ממנו. למרות זאת, אז היינו במקום אחר - הרבה פחות מודעים לכל הנושאים הבטיחותיים הכרוכים בבחירת מושב בטיחות. כך, למשל, אם היינו עושים את הבחירה הזו היום (אך לא בחכמת מעשים בדיעבד), לא בטוחה שהיינו בוחרים בסלקל זה. הוא לא היה יציב במיוחד ברכב, ואני לא בטוחה לגבי הציונים שלו במבחני ריסוק (מבחני בטיחות שעושים למוצרים שונים באירופה ובארה"ב כדי לבדוק את העמידה שלהם בסטנדרטים מסוימים, בין היתר, בטיחותיים. כמובן, בארץ אין פשוט חיה כזו. אבל יש עדיין בארץ אנשים מדהימים. אחד מהם הוא אבי ורון - אבא אכפתי, שאם הזמן הפך למומחה בנושאי הבטיחות. הוא ריכז רשימות של הסלקלים ושל כסאות הבטיחות הנמכרים בארץ שעברו את מבחני הריסוק). אף שלא היה לי ידע מעמיק בנושא אז, בכל זאת הקפדתי שלא לשים אותך במושב שליד הנהג (כמה שזה לא קרץ לי בשל הנוחות של היותך לידי כשאני נוהגת). למרות שבבובל'ה (סובארו 87... יש כבוד, ללא כל ספק!), שליוותה אותנו עד אחרונה, לא היו כריות אוויר, לא לקחתי סיכון. עוד ברמב"ם נציג "בטרם" הסביר לי כי בלי קשר להמצאות כרית אוויר, המושב ליד הנהג הוא אחד המקומות המסוכנים בעת התאונה. שלא עלינו.

לקראת המעבר לכסא בטיחות החכמנו..:) עשינו מחקר מעמיק וגילינו להפתעתנו שישנם רק שני דגמים שבאים בחשבון בשל הציונים הגבוהים שקיבלו במבחני ריסוק - Evenflo Triumph V ו-Alpha Omega Elite. רק בשניהם קיימת האופציה של נסיעה בניגוד לכיוון התנועה המחוייבת עד גיל שנה ומשקל של 9 ק"ג (ומבחינה בטיחותית בכלל עדיף לנסוע בכיוון המנוגד לכיוון הנסיעה עד מתי שמאפשר יצרן הכסא). למרות המחירים הגבוהים של שניהם, כאמור, בנושאי בטיחות אנחנו לא מזלזלים.
האוונפלו יותר דומה לסלקל, ולכן היה לך בו ישירות הרבה יותר נוח. מצב השכיבה שלו התאים לך בול. אבל... הגבלת המשקל שלו היא 18 ק"ג. ובקצב שלך... טפו טפו טפו... בלי נדר... יכול להיות שבעוד כמה חודשים נגיע לזה:)

כך שדי מהר האופציה הכדאית הפכה להיות הכסא של אלפא אומגה עילית. זה כסא לטווח ארוך יותר - עד 45 ק"ג. אבל... מצב השכיבה שלו הוא לא ממש שכיבה... למרות שבהוראות היצרן כתוב שהוא מתאים מגיל 0, לא ברור למה הם התכוונו. אני לא מצליחה להבין איך אפשר להשכיב בו תינוק בן יום. אתה היית בן כמעט חצי שנה (אז הגעת ל-9 ק"ג, שזה המשקל המקסימלי המותר לשימוש בסלקל שלנו), ועדיין, היית מקווקץ' לגמרי בו (ודי מהר הראת סימנים של חוסר שביעות רצון מהישיבה בו). אז התחיל המסע שלנו מדי שבועיים למדוד אם הכסא מתאים לך. בחרנו למשוך אותך עוד קצת (ובסופו של דבר, עוד לא כל כך קצת) בסלקל, למרות הבטיחות, כדי בסופו של דבר להעביר אותך לכסא בטוח. בדיעבד, מזל שלא קרה כלום בתקופה הזו. מצד שני, גם בובל'ה, כפרות עליה, הייתה הכל, אך לא ממש בטיחותית..:)

אבל היה שווה לחכות. היית בן 8 חודשים וקצת כשעברת לכסא. קנינו אותו ב"ניו בייבי" בעוספיה (04-8396878) בהנחה משמעותית (800 ש"ח) במסגרת מבצע. הכרתי שם די הרבה מבצעים כאלה.

ואין מה להגיד! זו ליגה אחרת! פעם קראתי שמישהו קרא לכסא הזה כסא מנהלים.. ומהתמונה שלך אכן אפשר לראות - אתה נראה בו בוס קטן. אני הייתי צריכה להתרגל למצב החדש. לא כל כך קל להגיע אליך (לתת מוצץ כדי שתרדם, או צעצוע שנפל, או כדי סתם ללטף אותך) כשאני נוהגת. אתה רחוק יותר, והכסא גם מסתיר לך אותי. גם במצב ההפוך הזה הוא תופס חצי מאלפרד (התברגנו - לפני חודש וחצי קיבלנו אותו למשפחתנו, כדי שבובה תוכל לנוח. מזדה 98... כעבור כמה שבועות עברה לנו ההרגשה שאנחנו נוהגים ברכב של ההורים שלנו שקיבלנו מהם לסוף השבוע..:) אבל.... הוא יציב כמו סלע. לעומת הסלקל, אני לא מצליחה להזיז אותו ממקומו. וזה הכי חשוב. אנחנו נסתגל. בינתיים, אני לא רוצה שנשים מראה מאחור לפניך כדי שאפשר יהיה לראות אותך. לא נראה לי הכי בטיחותי להתחיל לראות אותך במראה שלי דרך המראה שלך באמצע הנהיגה, כשאיזו דודה מנסה לעקוף אותי בכביש מהיר חד נתיבי עם פס הפרדה לבן.

לפני כמה ימים גילית שעשוע חדש - אתה מפיל משהו ומתפוצץ מצחוק. המדהים שזה קרה רק על השידה בזמן שמחליפים לך טיטול. אתה פשוט צוחק ללא הפסקה מהתעלול הזה. עכשיו בדיוק שמעתי אותך, כשאבא שלך מנסה להלביש אותך אחרי המקלחת...

כך נראית בסלקל כשאתה בן 3 חודשים...


וניתן כבוד לבובל'ה...

עדכון מיוני 2009:
רשימה מעודכנת של הסלקלים הבטיחותיים של אבי ורון
רשימה מעודכנת של מושבי הבטיחות הבטיחותיים של אבי ורון

פעילויות לתינוקות - 1

בפוסטים הקרובים אני אנסה לתאר את הפעילויות שלמדת דרכן עד כה.

כבר אמרתי שאנחנו זהירים לגבי כל צעצוע שאתה בא במגע איתו באופן קבוע (אין אנחנו ממדרים אותך לחלוטין, כך שאם אנחנו פוגשים בחברים, אתה חופשי לעסוק במה שתרצה). וזאת הסיבה לכך. בשנים הראשונות לחייך אתה מתרכז בגילוי חושי של העולם המציאותי. אתה קולט את התכונות של החפצים שמסביבך דרך החושים שלך, וכך אתה מעשיר את הידע החושי שלך על העולם. ולכן, לפני שנכניס משהו לסביבה שלך, אנחנו תמיד נשאל את עצמנו איזה ידע תרכוש באמצעותו, ואם יהיה זה הידע שיעזור לך בהכרת העולם שמסביבך. אנחנו נחפש אחרי משהו שיאפשר לך להתנסות, שיעודד חשיבה וגילוי נוספים.

עוד דבר חשוב אחד, לפני שאני עוברת לסקירה - בגלל שאתה כל הזמן מתפתח, על התנסויותיך ועל יכולותיך, אנחנו משתדלים למחזר את הפעילויות שאתה נחשף אליהן מדי כמה שבועות (הפעילויות המועדפות עליך נשארות כל הזמן בהישג היד). וכך, כל פעם שאתה נחשף אליהן, אתה לומד משהו חדש ומחזק את המיומנות שכבר רכשת.

גם כאן העיקרון המרכזי הוא התבוננות בך. ברגע שאנחנו רואים שאתה מתחיל לפתח מיומנות כלשהי, אנחנו מגרים את הסביבה שלך באמצעות אחת הפעילויות שמותאמות למיומנות זו. ובהמשך משתדלים להעלות את סף הקושי.

טבעות - בין הפעילויות הראשונות שנחשפת אליהן. ואתה כל כך אוהב אותן!

**הטבעת שבמרכז התמונה היא טבעת שחיפשתי כל כך הרבה זמן אחריה. לא יכולתי למצוא אותה בגודל הזה בשום מקום (הקוטר המומלץ - 7,5 ס"מ). בסופו של דבר, פירקתי אותה מאיזה צעצוע. בערך בגיל של חודשיים וחצי, כשהצלחת לחבוט במכוון בצפרדע שהיינו תולים על המובייל לפניך, תלינו את הטבעת הזו בחוט גומי (של תחתונים) במרחק נגיעה ממך. עבדת קשה עד שהצלחת לתפוס אותה, וברגע מדהים אחד, למשוך את הטבעת לכיוון הפה שלך. בכך, למעשה, איחדת את הגילוי החזותי עם הגילוי המישושי והתחלת לבסס את תפיסת העומק שלך. כך גם למדת כי החבטות שלך הן אלה שגורמות לטבעת להסתובב ולהתנדנד. וכך המשכת והתנסית אין ספור פעמים, במשך חודשים, כל פעם משכלל את התנועות עוד ועוד. כל בוקר שהיית מתעורר, עד לפני כחודש, כשעברת למיטת הרצפה, ולא היה איך להמשיך לתלות אותה מעל המיטה שלך, הייתה זו התעמלות בוקר שלך. מדהים בעיני - כל כך הרבה ידע, והכל בעזרת טבעת פשוטה!

**הטבעת השמאלית (מסט טבעות לווילון שרכשנו ב"הום סנטר") הייתה בדיוק בגדול היד הזעירה שלך. יכולת, ואתה עדיין אוהב, להעביר זמן ממושך בתפיסה שלך, בהחזקתה, באמצעותה גם למדת להעביר מיד ליד, להזיז את אצבעותיך המתוקות. והכי אתה אוהב - פשוט להחזיק אותה בשינייך...:) הייתה תקופה, שקשרתי אותה בעגלה בשרוך פשוט (כמו כאן, בתמונה, בה אתה בן ארבעה חודשים). יכולת כך לקחת אותה מתי שחפצת בכך, וגם כך למדת, בין היתר, על גבולות המרחב בשל אורך החוט של השרוך. עד היום אתה מתענג על שרוכים - תמיד יש בפיך הקטן אחד. מזל שבכל חולצה שניה שלי יש איזה שרוך..:)



**הטבעת הימנית - עלתה המון כסף בארץ (בסביבות 100 ש"ח, עדיף לקנות באמזון, אם אפשר), אך הייתה שווה כל אגורה. אני קראתי עליה בהתחלה ב-Michael Olaf, קראתי את כל ההמלצות החמות באמזון, והחלטנו להביא לך אותה במתנה בסילבסטר. היית בן 4 חודשים וקצת. והתאהבת בה מהתחלה (בתמונה אתה בן 4,5 חודשים). כל כך הרבה דברים למדת באמצעותה. בהתחלה רק החזקת בה, אחר כך הפכת אותה לרעשן, העברת אותה מיד ליד, תפעלת את החרוזים הקטנים באצבעותיך, והיום אתה מעביר בעזרתן את הטבעות. והדרך עוד ארוכה...:) אנחנו עוד נלמד צבעים בעזרתה..:)


רעשנים - מפתחים חוש ראיה ומגע. בעזרתם אתה לומד את הקשר בין התחושה הפיזית בידיך לבין הצורה שאתה רואה. אתה גם מפתח תיאום בין הראיה לבין המגע לבין השמיעה. אתה מרגיש, וכך לומד, כי תנועות שונות שלך עם רעשנים מפיקות צלילים שונים (חלש, חזק, נעים, צורם). אין סוף התנסויות...

** הרעשן הירוק בשורה העליונה באמצע - הוא הרעשן הראשון שלך. נתנו לך אותו במקביל לטבעת מסט הטבעת לווילון. כשהיית בערך בן חודשיים. משום מה מוכרים אותו רק בחנויות יצירה..?! מדינה מוזרה אנחנו. הייתי כמעט בכל חנות צעצועים באזור ומדדתי את הרעשנים על פי גודל ידך - כולם היו כל כך מסיביים וגרוטסקיים, שלא לדבר על זה שערבבו כל מה שאפשר בהן. כל כך שמחתי כשבמקרה גיליתי את הרעשן הזה! עד היום הוא אחד המועדפים עליך.

** שני רעשנים משני צידיו - מרקס. השמאלי מעץ נרכש ב"שילב" (משום מה רק בפורים הם מופיעים שם), והימני - שוב בחנות יצירה. המונטסוריאנים מעודדים שימוש ברעשן שקוף - כזה שניתן לראות בו את הסיבה לרעש, כדי שתוכל ללמוד גם מזה. ובכל זאת בחרתי לתת לך אותם בשל הצורה הפשוטה שלהם, והתאמתם לידך.

** שני הרעשנים בשורה התחתונה - רכישות של השבועיים האחרונים. שניהם גדולים יותר, עם פעמונים גדולים שעושים צליל יותר חזק. שניהם מחנות יצירה (פשוט מצחיקה אותי העובדה הזו). הימני הוא של חברת "חלילית" שמייצרת כלי נגינה פשוטים ובטיחותיים לילדים. הפעמונים שלו גם חיצוניים - מה שמסייע גם לתפעולם באמצעות באצבעות שלך.

כפיות - כן כן, כפיות. לא זוכרת באיזה גיל התחלנו עם זה. אני חושבת, ברגע שיכולת להחזיק אותן. התאהבת בהן מהתחלה! כנגד כל ההערות "התומכות": "הוא לא נחנק עם כפית??".

** האמצעית - כפית מסט מתנה של ראש השנה שקיבלנו ביחד עם צנצנת דבש. אתה פשוט חולה (סליחה, בריא:) על כפית זו. עד עצם היום הזה. כאן אתה איתה לפני חודשיים, בהיותך בן 7 חודשים.

** השמאלית - כפית תה רגילה. האמת, אנחנו קצת מנצלים לטובתנו את האהבה שלך לכפיות. במסעדות (פעם במילניום) או בארוחות משפחתיות או עם חברים, כשאתה מצטרף אלינו לשולחן - אנחנו קוראים לכפית לעשות לך בייבי סיטר..:)

** הימנית - כפית מסט לתה שאמא שלי תרמה לנו (תודה רבה, MAMA).


אנחנו נמשיך בקרוב.

תשעה חודשים פחות שבוע

היום אתה בן תשעה חודשים פחות שבוע!

זה בדיוק הזמן שלקח לך להבשיל מרגע שנוצרת עד שהפצעת לעולם הזה. איזו דרך ארוכה, אה? היום, בדיעבד, זה בכלל קשה לתפיסה - כל כך הרבה זמן עבר מאז שנולדת (כמובן, אני לא מתכוונת לתחשיב קלנדרי), שפשוט לא נתפס שזה גם היה פרק הזמן שבו הייתי בהריון איתך.

ואז, היום, הבנתי את משמעות ההריון בשבילי. תמיד שאלתי את עצמי, למה הייתי צריכה פרק זמן כל כך ארוך. הדעה הרווחת היא שצריך תשעה חודשים כדי להסתגל להורות הקרבה והבאה. חה! אני לא הזדהיתי עם התכלית הזו. הרי להורות הייתי מוכנה כבר הרבה הרבה זמן לפני כן. והיום זה התגלה לי. בעיני, ההריון בא ללמד אותנו את אחד השיעורים החשובים בהורות, ובחיים בכלל. ההריון בא להכיר לנו את הסבלנות! וזה לא פשוט. אני זוכרת איך היה לי קשה. אני חושבת שכבר מחודש השישי, הייתי אומרת: "טוב, הבנתי את הרעיון. אפשר היה לקצר את התהליך הזה". וככל שהתקדם, רק רציתי שכבר תופיע (כמובן, בקצב שלך, ואם יתאים לך..:). ההמתנה הזו שיגעה אותי...:)

בהריון אנחנו לומדים איך לחכות בסבלנות למשהו שלוקח לו זמן להתפתח - ואין לנו שום שליטה על כך וגם לא השפעה. ואני אפילו לא מזכירה את כל הבדיקות ואת ההמתנה לתוצאותיהן. אנחנו לא יכולים לזרז את הטבע. וכך גם בגידול ילדים. אנחנו לא יכולים לגרום לך לעשות משהו שאינך מוכן אליו. גם אם אנחנו להוטים לכך. כדי להיות הורה, נדרשת הרבה, הרבה, הרבה... ועוד הרבה סבלנות. זה הסיוע הכי גדול שאנחנו יכולים לספק לך. אתה המוביל. אנחנו בעקבותיך.. כמה זמן שלא יקח לך. אנחנו נמתין בסבלנות.

ובלי קשר, ועם קשר, בסופו של דבר, רק כשמתאזרים בסבלנות, מתגלים גם הדברים המיוחדים ביותר. כך, למשל, מדהים אותי כל פעם מחדש להתבונן בך מגלה את העולם מסביבך. בקצב שלך. קולט שמשהו חדש קורה. לפעמים נסוג לכמה זמן - אפילו לכמה ימים. ואז חוזר ומתנסה שוב. ושוב. ושוב. עד שהדבר נקלט בחושיך. עד שהוא נושם דרכך. והכי מדהים, אם הגילוי הראשוני הזה קורה לך בהפתעה. לא בגלל שראית משהו שהראינו, או משהו שמישהו עשה. היום, למשל, גילית שאם חובטים ראש בקיר - יש צליל מיוחד. אולי יש אנשים שיזדעזעו מזה, אבל אני התמוגגתי לראות אותך עושה את זה שוב ושוב. וגם אתה אהבת את הגילוי הזה. זה הצחיק אותך כל כך...:) זו גם הסיבה, בין היתר, שאני מאוד מקפידה לגבי אי הושבתך לפני שתגלה את הישיבה בעצמך. נראה לי לגמרי לא פייר כלפיך, למנוע ממך את התענוג של הגילוי הזה.

אתה באמת בלונדיני יותר

צ'ופצ'וף, השיער שלך באמת התבהר...!

תמיד כשאומרים לי שהשתנית, אני לא יודעת איך להגיב. בעיני אתה נראה אותו הדבר, מאז שנולדת. אבל אז, כשאני מסתכלת על התמונה שלך כשהיית בן 8 ימים, אני רואה שאכן הפכת להיות יותר בלונדיני. יותר נכון, שטני. האמת, זה קצת יותר הגיוני למשפחתינו...:)

אני זוכרת שראיתי אותך בפעם הראשונה - רגע קט אחרי שהופעת מהרחם במבט בוחן כזה ויללות עדינות. כמה מחשבות רצו לי בראש - איך אתה כזה ארוך (איפה היה לך מקום בתוכי?), איך יכול להיות שיש לך כל כך הרבה שיער ולא הרגשתי (לא יודעת מהיכן לקחתי את הרעיון הזה, אבל הייתי בטוחה ששיערך היה אמור לדגדג לי מבפנים), איך אתה כזה שחרחר (מה שגרם יורת מאוחר לאבא שלך לצחוק עם אדו לגבי זהות אביך.. ידעתי שהם צוחקים, אך בכל זאת צבט לי בלב.. לפעמים, אני לוקחת דברים ללב).

אני אוהבת אותך, בננו המתוק.

אה... היום גיליתי דבר חשוב - הדשא (שאתה פשוט מתענג על אכילתו) אכן יוצא בקאקי...:) והיום גם הכרעת באופן סופי - אתה יודע להוריד גרביים. יותר נכון, נראה לי שאתה בטוח שאנחנו שמים לך גרביים לתכלית אחת ובלעדית - כדי שתוריד אותם כמה שיותר מהר. כשישבנו בדשא בשעות אחר הצהרים, אני חושבת שהלבשתי לך אותם בחזרה לפחות 25 פעמים (פשוט היה קר)...:)

חדר השינה שלנו

סופסוף צילמתי את חדר השינה שלנו. לא נכנסה לי לפריים רק הדלת למרפסת שסמוכה למראה.

בעידן המצלמות הדיגיטליות ומצלמות ווידאו למיניהן, קל לטעות שמצלמים יותר מדי (בטח אבא שלך קורא את השורות האלה ונקרע מצחוק - לדעתו, אנחנו כל הזמן מצלמים אותך). עברתי על התמונות שלך לפני כמה ימים. וגיליתי שיש רגעים שהייתי בטוחה שתיעדנו אותם, אבל בפועל זה לא קרה. כמעט שכנעתי את אבא שלך להרכיב מחדש את המיטה שלך, כדי שאוכל לצלם אותה. לא מצאתי גם הרבה תמונות שלי מניקה אותך או תמונות של כל מיני רגעים קטנים כאלה שקרו. אתה גם חושב שאני מגזימה קצת..?:) אני רק מקווה שיש תיעוד לכך בקסטות שצילמנו במצלמת וידאו. לא יצא לנו לראות את מה שצילמנו (האמת, שפשוט אין לי מושג איך לעשות זאת...:).אני מקווה שהבלוג עכשיו ימסד יותר את עניין הצילום. ואני שמחה על כך.
ולגבי המיטה שלך שקדמה למיטה שעל הרצפה - פשוט תצטרך לדמיין. פעם (לפני מליון שנה בערך) במקום המיטה על הרצפה עמדה מיטת מטר שלך, ולידה עמד הארון.

כל הציורים, כמובן, הם של אהובי - של אבא שלך.

תחליף לתנוחת הישיבה בעגלה

אתה עוד לא יודע לשבת. אנחנו לא מושיבים אותך, כיוון שאנחנו מאמינים כי ברגע שתהיה מוכן לשבת, תיזום זאת בעצמך. אנחנו לא דוחקים בך לעשות דבר לפני שאתה מוכן לעשות זאת בעצמך. כך נהגנו גם בהתהפכות וגם בזחילה.

לכן, באיזשהו שלב, כשהתחלת יותר ויותר להתעניין בסביבה לצידי הדרך, ולא רק במה שמתרחש למעלה בשמיים ובצמרות העצים (וכמובן - גם בנו שמובילים את העגלה), הפכנו את כיוון העגלה והגדלנו את שדה הראיה שלך. כשאתה שוכב על הגב. הסענו אותך עם הרגליים בכיוון התנועה.

ואז, שכללנו את עצמנו עוד יותר. שמנו אותך על הבטן, ואתה עם הראש בכיוון התנועה. התאהבת בתנוחה הזו! מעכשיו אתה רואה הכל, כאילו היית יושב (ואכן, כמות הנפשות המעירות הנחמדות: "תושיבי אותו כבר! את לא נותנת לו לראות ככה כלום!" ירדה פלאים. אלה אותן הנפשות שאמרו בזמנו על המנשא: "תפתחי לו את זה. אין לו אוויר לנשום!", או על הכפיות שאתה אוהב להכניס לפיך: "הוא יחנק! תוציא לו כפית מהפה"). וכך אנו מנווטים לנו ברחבי עיירה. ואני מתמרנת עם הגגון, כדי לכסות אותך מהשמש.

לפני כמה ימים זכית אפילו לשלום מנהג מכבי אש שנפנף לך ממרומי חלון הכבאית בתגובה לשלום האליזבתני שלך מתוך העגלה..:)

לאחרונה, אמנם, התחלנו ממש להיזהר עם התנוחה הזו. אם העגלה עומדת, ויש משהו בסביבה שקורא לך (ברוב רובם של המקרים, תמיד יש משהו כזה), אתה יכול לזנק ממנה בשנייה...:)

בטח שמת לב שהכיסוי מקדימה לא מחובר וטמון בחלקו בסל שלמטה מתחת לעגלה. הסיבה לכך היא שכמעט ולא נשאר דבר בעגלה שניתן לפרק אותו, וטרם ניסית לעשות כן. זה קורה בו בזמן - תוך כדי שאנחנו מחברים אותו בחזרה, אתה מוריד אותו, וחלילה..:)

וזו תזכורת קצרה מאיך שבילית בעגלה בהיותך פצפון בן חודש... (ביום הולדת של קרנה המטיילת לה ברחבי העולם. אנחנו מתגעגעים אליה מאוד).