אתה בן שנתיים ושישה חודשים!

אתה בן שנתיים וחצי... ושבועיים!

ואני אוהבת אותך המון... ועוד הרבה מעבר לכך.

אני אוהבת את כל הרגעים איתך. את השמחים, את השמחים פחות, את המאתגרים, את המעצימים, את המחלישים, את המרתקים, את המסקרנים. אני אוהבת להביט בך. פשוט להתבונן בך. אני כאילו צוללת לתוך ההוויה שלך ונמסה בתוכה. אני כל כך אסירת תודה, שוב ושוב, על כך כי מתאפשר לי להיות איתך, ולך להיות איתי, איתנו.

אני אוהבת את הזכרון הפנומנלי שלך. את ההקשרים שאתה עושה בעקבות האירועים, בהם לקחת חלק, גם אם הייתה זו התרחשות חד פעמית. אם, למשל, היום בבוקר אמרתי לך שאנחנו הולכים לטיפת חלב, לאתי, אתה ישירות מצביע על היד שלי. כלומר, הולכים למדוד למאמא לחץ דם. והרי עשינו זאת אך פעם אחת. אם אני מספרת לך כי עוד מעט אצא ללימודים, אתה ישירות שואל אם גם מאיה באה איתי, ובאיזה אוטו נוסעים. וזאת אחרי פעם אחת בלבד, בה אמרתי לך כי נסעתי ביחד עם מאיה. אם אנחנו מזכירים לך כי עוד מעט יש לי תור לרופא, אתה ישירות מצביע על הבטן שלי - מאז הפעם הראשונה בה ראית כי הרופא עושה לי אולטרסאונד. אם הלכת לישון, ובמקרה נפלט לי כי מחר בבוקר נעשה כביסה, הדבר הראשון שאתה עושה בקומך בבוקר, עם עיניים חצי עצומות, רץ לפתוח את התריס כדי להביא גיגית ולמלא אותה בכביסה. אם אנחנו עוברים ליד הבית של אבישג, אתה עוצר ומבציע לעברו, גם אחרי שעברה כמעט חצי שנה אחרי הפעם האחרונה שביקרנו בו.

אני אוהבת את הנדיבות שלך. כמעט תמיד אתה מוכן לכבד את הילדים מסביבך במה שאתה אוכל. גם את MAMAABA, ב-BIS, שאתה גם חותך בשינייך ומציע לנו ישירות מהפה שלך (ביס זעיר אמנם, אך העיקר הכוונה, לא?:). אני אוהבת את איך שאתה מיד רץ למלא כוס חד פעמית במים קרים במתקן מים, בכל מקום בו אנחנו נחשפים אליו, אחרי שהוצאת אותה מהמתקן. ותמיד מציע לי את הכוס הראשונה. אחריה אתה ממלא גם לעצמך.

אני אוהבת את ההתלהבות שלך מכל דבר אפשרי. מכך שיכולת היום לרוץ ערום, כי היה חם מאוד, ברחבי הבית ובחצר. לא יכולת לנשום כמעט מרוב התרגשות. "ככה? ככה?", שאלת אותי והצבעת על הטוסיק ועל הבטן. מכך שאבא הביא קניות, MON קניות, ואת כולן צריך לפזר למקומן. מכמות התותים על המדף הראשון במקרר - אתה לוחש ללא קול WOW, לאט לאט מותח את השפתיים. מכך שמצאת GUG (זוג) גרביים בערימת כביסה שאנחנו מקפלים, או כשאנחנו תולים כביסה בחצר. מכך שהתותים באגרטלים הבשילו מספיק כדי לאכול אותם: DOM (אדום). וכמובן, איך לא, יותר מכל, מהטרקטור שלפתע מופיע בשדה הראיה שלנו - KAKUM!!! אפשר להבין את משמעות ההשתכרות מאושר ברגעים אלה, ולו מהמצאות בקרבתך פשיטא...

אני אוהבת את המשפטים שלך, במיוחד את אלה שחסרות בהן מילים. אמנם אוצר המילים שלך גדל מיום ליום, עדיין מרגיש לי כי מורכבות המשפטים שאתה בונה הרבה יותר מורכבת מהמילים שנכללים במשפטים. ואם חסרות לך מילים, אתה פשוט משלים את מקומן במשפט.. EHH. ודרך אגב, מה נראה לך שמסמל המשפט הבא: WOW EIN GUG EHH? הרי ברור לגמרי, שמשמעו "יש הרבה גרביים בודדים (על חבל הכביסה)...:)

אני אוהבת את כל הסיפורים שלנו כל מה שאירע לנו. בסוף היום, או בסוף ההתרחשות, אנחנו עוברים על מה שקרה. אני מספרת לך, ואתה חוזר אחרי במילים שאתה מכיר, בחיוך רחב על פניך, ובהנהונים שמחים ובניצוץ תמידי בעיניים. YAM OTO DAS BAR MISHMISH MAIN GURGUR KA ASH...

אני אוהבת את המנהג שלנו להרדם ביחד לאחרונה. כבר כמה ימים, אחרי שמכבים את האור בערב, אתה מבקש מאבא לשכב לידנו במיטתך. אבא נרדם ברגע שהראש שלו נוגע במזרון. אתה יונק להנאתך, ובשלב כלשהו, אחרי שנשכבנו גם אנחנו ליד אבא, אתה מתנתק מהציצי ולאט לאט עובר לממלכת החלומות. ואני, בין ניקור לניקור מציצה על שני הלבבות שלי.

אני אוהבת לראות אותך צועד עם העגלה שלך, מתמרן בה בכזו מומחיות רבה. אני אוהבת לראות אותך רץ ברחבי הבית שלנו, חולף כמו רוח על פני. אני אוהבת לראות אותך נכנס לסטודיו של אבא בזמן שהוא עובד, רק כדי לתת לו נשיקה קטנה. אני אוהבת לראות אותך נועל את הנעלים שלנו בכל הזדמנות אפשרית. אני אוהבת לראות אותך אוכל - הצגה כשלעצמה. אני אוהבת לראות אותך מסדר ביחד איתי את כל האוכל שהכנו לנו לארוחת בוקר, על השרפרף שלך, בסדר מובנה, ומנהל ביד רמה את שנינו בהחלטתך מה בדיוק מהמאכלים אנחנו ניקח עתה לשולחן. אני אוהבת לראות אותך תולה כביסה. גרב ליד גרב. אטב ליד אטב. אני אוהבת לראות אותך בודק אם הכביסה התייבשה, ואם כן - רץ להביא גיגית כדי להוריד אותה. גם אם אנחנו לא בסביבה. אני אוהבת את העיסוקים שלך, את הבישולים שלך, את התכנונים שלך. אני אוהבת את איך שלאחרונה אתה יותר ויותר מתעניין בספרים. אני אוהבת את איך שאתה יותר מכל אוהב להתכרבל איתנו ולהתנשק. במיוחד, אם אנחנו עושים זאת כולנו יחד. אני אוהבת לצפות בך ובאבא יחד. אני אוהבת את הזמנים שלנו. ויותר מכל, באמת, יותר מכל, אני אוהבת להיות אמא לך ואשה לאביך!

נ.ב. המחשב שלי יצא לחופשת לידה, כך שהתמונות יגיעו בהמשך...:)