שלא כהרגלי, אני מרגישה כי אם לא אספר על הופעה זו במוצאי שבת הקרוב על דפי בלוג זה, אחטא.
ענבל היא רקדנית בחסד. אמנם הפעם האחרונה שצפיתי בה רוקדת הייתה לפני כמליון שנים, וליתר הדיוק לפני כחמש שנים, כבר אז החסרתי פעימה. שתינו הגשמנו חלום. אחרי שנים של חלומות בהקיץ, אני העזתי ללמוד לרקוד פלמנקו. ענבל הפכה את החלום עוד הלאה והפכה אותו למציאות חייה.
מה רבה הייתה התפלאותי כשגיליתי כי היא עברה לגור לא רחוק מאיתנו, ואף מופיעה למזלנו במחוזנו, במרחק עצום מעיר הבירה!?
כל מילה נוספת מיותרת. חבל לפספס!
יום ראשון, 7 במרץ 2010
פלמנקו
2 תגובות:
לא ייאמן! את יודעת שזה גם היה חלום שלי. וגם לפני כארבע שנים למדתי איזה שנה. אבל אז טיול, חתונה, הריון והופס, למי נשאר זמן לנסוע לתל אביב לשיעורי פלמנקו... (לא סתם לקחתי את תמר להופעה הראשונה שלה בגיל שנתיים. אותי לקחו לראות את הסרט כרמן המקורי בגיל שלוש. רק ככה נוצרות שריטות)
החלום שלי היה לרקוד בכלל, למרות שההורים שלי לא ממש היו בעניין (יותר בעניין מוסיקה בכלל, משהו ששנאתי למרות שביליתי בו 9 שנים). ותמיד משהו עמד בדרכי. בתור ילדה תמיד שמעתי שאני מבוגרת מכדי להתחיל באופן רציני. זה הפספוס הרציני ביותר בעיני שחוויתי - משהו שבאמת האמנתי שאני יכולה להיות טובה ומעוניינת בו באותה המידה, לכל החיים. אז אחרי האוניברסיטה צללתי לתוך זה. שנתיים מאוד אינטנסיביות, ואז המעבר לצפון.
אגב, לא זוכרת מהיכן את, אבל יש הופעה גם בירושלים ביום רביעי הקרוב. אם מדבר אליך, אשלח לך פרטים.
איך את מרגישה??? מקווה מאוד שקצת יותר טוב...:)
הוסף רשומת תגובה