צ'ופו מצלם: כינרת ומיכאל

בין הפרחים

כשכינרת התקשרה אלינו לפני כמה ימים ואמרה כי הם בדרך לשמורת הפרחים שלפני בית לחם גלילית, לא יכולנו לסרב להצעה שכזו.

שמחת מאוד לראות את כינרת, את מיכאל, וכמובן, את דודו!

רגעים ארוכים התפלאת לנוכח המרבד היפהפה הצבעוני.

"MAMA WOW"!

ואני שוב נזכרתי עד כמה אני אסירת תודה לרגעים אלה שלנו בטבע, לכך כי אתה גדל להיות כל כך מחובר אליו, על כך כי אנחנו גרים אכן בפיסת אלוהים....

אתה בן שנתיים וחמישה חודשים!

אתה בן שנתיים וחמישה חודשים!

אני אוהבת את איך שאתה קורא לנו לרקוד איתך יחד - אנחנו מחזיקים ידיים ומסתובבים במעגל. אבא ואני שרים את השיר שלנו מ-"A woman and a man". ואתה שר את השיר האהוב עליך LALALALA. וכל העולם שר איתנו.

אני אוהבת את איך שאתה לא רוצה לעזוב את מיטתנו בבוקר, אחרי שאתה מתעורר משנת הלילה. אני שואלת: "רוצה לקום מתוקי?". אתה מהנהן בשלילה. "רוצה לשכב במיטה איתי עוד קצת?" חיוך רחב על פניך: "DA!". אני אוהבת את איך שלעיתים אני מתעוררת לגלות את הפנים המתוקות שלך ואת היד החמה על פניי: "MAMA TZITZI". אני אוהבת להציץ מבעד העיניים העצומות ולראות את כל מה שאני אוהבת ביקום בהישג ידי - אותך ישן בין אבא שלך וביני. שניכם נושמים כמעט בסימולטניות. ואני נוצרת נשימה. אני אוהבת להרגיש את הגוף שלך צמוד לשלי בלילה. אני אוהבת לישון איתך.

אני אוהבת לטייל איתך. אני אוהבת את איך שאתה מבקש שאני ארים אותך לידיים, אם אתה עייף: "MAMA NUNU", ושם ראש על כתפיי לנוח. כמה צעדים אחרי זה אתה יורד ומוכן להמשיך בעצמך. אני אוהבת את איך שלאחרונה את מפנה את ראשך לאחור, בבקשתך שאקח אותך על ידיים במאוזן, כאילו היית תינוק, ואז אתה מחייך בחיוך מאושר לעבר העצים. אני אוהבת את איך שאתה מתרחק מהכביש, וגם מזכיר לנו להתרחק. אני אוהבת את איך שאתה תמיד לוקח משהו איתך לדרך - תיק, מיטריה, משאית. אני אוהבת את איך שאתה רץ לתיק להוציא את המטעמים השונים כשאתה רעב. האהוב מכולם, כמובן, "DAS" (אגס).

אני אוהבת לראות את איך שההבנה שלך גדלה מיום ליום. הסברים פשוטים כבר אינם מספיקים לך. לא מספיק להגיד לך שמשהו חם. מה שמתבקש הוא לבקש ממך לבדוק אם זה חם באמת. לא מספיק להגיד לך כי הרדיאטור ישאר כבוי עכשיו. מה שאתה מחכה לו הוא ההסבר כי את הרדיאטור נדליק כשיהיה קר. הסברים קצרים ובהירים, כמובן, אך גם הכרחיים וחיוניים לקבלת הסכמתך.

אני אוהבת את איך שכל הזמן, כל הזמן, אתה משמיע קולות חדשים. "DURDUR" (כדור), "KAKOM" (טרקטור), "PAF" (כף), "PIT" (כפית), "ASH" (ראש וגם אש), "BAF" (דף).

אני אוהבת את איך שלגמרי בעצמך הבנת כמה זה 2. וכל פעם שאתה רואה שני חפצים לפניך, אתה דואג לציין: "MAMA SHTAIN".

אני אוהבת את איך שאתה מתלבש לבד לגמרי. ותוך כדי משמיע, כמובן, את הקולות של הדייסה המבעבעת. אני אוהבת את איך שאתה מחכה בכיליון עיניים לברכה שלפני ארוחת הערב, ושר אותה ביחד איתנו. אני אוהבת את איך שאתה עורך הכל לקראת קבלת שבת -מסדר נרות, מוציא כיפות, מגיש לי את המטפחת, מכין גפרורים. אני אוהבת את איך שאתה צועד בבית בנעליים שלנו. אני אוהבת את איך שאתה מבקש ללבוש כובע כי קר לך בראש. אני אוהבת את איך שאתה אוהב להיות בביתנו. אוהב לעשות כל דבר שקשור בבית. אוהבת לעשות כל דבר שקשור בלעשות.

אני אוהבת את איך שאתה משחק עם אבא. צחוק שיוצא לך כשאתה עם אבא הוא צחוק מיוחד במינו. מעין אושר אינסופי. "ABA BAYYY", "ABA DAY", "BOY ABA". בונים מגדל מקוביות, מבשלים במטבח בכאילו וגם במטבח אמיתי, בונים כל מיני דברים, מתקנים. אני אוהבת את איך שאתה, כשמשהו נשבר, ישירות רץ להביא סלוטייפ, כי הרי הכל ניתן לתיקון.

אני אוהבת את כל הרגעים של שלושתינו יחד. אני כל כך קנאית לזמן שלנו יחד. אני אוהבת מאוד לבלות עם חברינו. אך יותר מכל אני אוהבת את הזמן שלנו לבד. ואני אוהבת, או כל כך אוהבת את העובדה, כי אתה הולך להיות אח גדול!

בנעלים שלנו

אחד הדברים האהובים עליך בעולם כולו הוא ... לצעוד ברחבי הבית בנעלי הבית (BAY) של MAMA או ABA. במיוחד אם מדובר בשעות הבוקר המוקדמות (טוב, לא ממש:), אחרי שהתעוררת במיטתנו, או בשעות הערב המאוחרות (הפעם בהחלט כך:), כשאתה בא לחדר השינה שלנו, אחרי שהתלבשת אחרי המקלחת, לקרוא לי להצטרף אליך לטקס ההרדמה.

פינת העבודה שלך

כך נראית פינת העבודה שלך (work area) כשהיא לא בשימוש. לווילון הסגור שתי מטרות.

ראשית, הוא שומר על פינת העבודה מכוסה, כשילדים אחרים מגיעים לביקור. ההפרדה בין פינת העבודה לפינת המשחק (play area) עברה בהצלחה רבה. לקח לך טיפה זמן להתרגל לרעיון, אך מהר מאוד הבנת כי בעבודות שבפינת העבודה לא משחקים עם האורחים. וגם הילדים המתארחים לא ניגשים לפינת העבודה. מדהים עד כמה שוב בולט לעין העיקרון, לפיו הילדים מקבלים את סביבתם כפי שהיא מוצגת להם.

שנית, הווילון משמש גם כגבול מסוים לזמן העבודה שלך. במצב האידאלי פינת העבודה שלך הייתה ממוקמת בחדר נפרד, ואז זמן העבודה היה מוגדר בכניסה לחדר וביציאה ממנו. אך אצלנו הפינה היא במרחב פתוח הכולל את המטבח, את הסלון ואת המבואה. ולכן, הוילון מסייע מאוד בהגדרת זמן העבודה. כשהוא סגור, המסר הוא כי כרגע עוסקים במשהו אחר. כך אתה גם לא מתפתה לעסוק בפעילויות רגע לפני ארוחת צהרים, למשל. וכשהוא נפתח - ההזמנה פתוחה. בדרך כלל, אתה יוזם את פתיחתו. וכמובן, גם סוגר אותו בסוף העבודה (ללא כל הערה מצידנו - שוב, מכיוון שהווילון היה סגור כשניגשת לפינת העבודה שלך, ברור לך מעליו שהוא צריך להיות סגור גם אחרי שתסיים: תקופת רגישות לסדר (sensitive period for order) בהתלגלמותה!). אך לעיתים, אנחנו פותחים אותו כדי להזמין אותך לעסוק בפעילויות. כמובן, ההחלטה היא תמיד שלך.

כדי שהוילון לא יכסה יותר מדי את שטח המדפים, תפרתי לו מעין תפסן על סקוטצ', שנתלה, באמצעות סרט גומי, על המסמר. בינתיים, אנחנו נועלים את הווילון ביחד. אך עם הזמן, אתה תוכל לעשות זאת בעצמך.

תיק בשבילך

באיחור אלגנטי של חודשיים בערך של השיתוף איתך, וכחצי שנה של עשייתו בפועל (התכנון המקורי היה לעשות את התיק לקראת הנסיעה לאיטליה), הכנתי סופסוף תיק חדש.

מאוד אהבתי את התיק הקודם שקיבלנו מאיריס האדיבה, שבינתיים כמעט והתבלה כולו, כך שפשוט יצרתי תעתיק שלו.

את התיק תפרתי מבד קורדרוי, את הפנים מכתנה חזקה, ובין לבין שכבת פלנל.

הייתי שמחה מאוד לשתף בהוראות עשייתו, אך בפועל אין לי שום מושג איך עשיתי אותו. אם מדברים על לזרום, אז מתישהו מאוחר בלילה כל כך הסתבכתי עם כל השכבות (התיק הוא דו כיווני) והפיכות למיניהן, שכבר כמעט וויתרתי...

ואז לפתע עשיתי משהו... והכל הסתדר! חבל רק שאני לא יודעת כל כך מה עשיתי...:)

One World One Heart Giveaway

Welcome!

This is our second year participating in the One World One Heart giveaway. This wonderful event was founded by Lisa Swifka at a Whimsical Bohemian. It is an international event meant to introduce bloggers to each other. Last year, for example, more than 900 artists from all around the globe participated in this event. Such a generous initiative!

We received such an amazing wave of love and encouragement last year that it was no doubt for us that we would love to be included in this year advent.

This year too, my beloved, very talented husband (and I am objective, as you can see by yourself) has agreed to contribute one of his amazing works.

His art keeps to always amaze me - it seams like there is no limit for his talent (it is late in the night here, so I can write this without worrying about what he will have to say about it..:).

So this is our offering. If you are our lucky winner, you will be invited to pick one A4 print of my husband's creations from his Etsy shop! That way you can have exactly what you are wishing for! You can leave the name of your favorite piece in the comment session - but this is not an obligatory for participating. You can always leave it for later...

If more than 50 people comment to this post, we will draw a winner for each additional 50 comments.

Our giveaway is open to all - both Israeli and International posters, actual bloggers and non-bloggers. Everyone is invited to participate. To win this giveaway, simply leave a comment on this post, emphasizing your name and email address. We will draw a name on February 15 and announce the winner. We will choose the winner via a random number generator.

We will contact the winner via e-mail, so be sure to leave an e-mail address. If we don't hear from the winner within a week, we will draw a new winner.

We have received 269 very warm and touching comments! Wow! I am overwhelmed....

If it was up to us, I guess we would have sent a piece of my husband's art to every single commenter. I still hope that those of you who didn't win the giveaway, will find their way to appreciate my husband's creations.

Our winners are:

Kathy Pearlman who said:
הייתי רוצה לנצח אחד הציורים היפים.
אני מתפלא על כל האנשים המוכשרים לרכוב על מרבד הקסמים. תודה שנתת לי להיכנס!
kathybear ב Comcast dot net
תרגום באמצעות גוגל"

Heather who said: "Your husband is so talented, I'd be delighted to win one of his prints. Please come by and visit my blog giveaway as well. Heather OWOH #978

Donna who said: "Fabulous! Please count me in and thanks for visiting my blog as well! http://fyrebeadz.blogspot.com/2010/01/owoh-2010-event-giveaway.html"

Katie Foley who said: "Fab giveaway count me in please! pop over to my blog and enter mine too i'm #328 :) http://katiestrangeworld.blogspot.com/ Katie"

Peggy who said: "Beautiful blog,the paintings are stunning! I am flying on my magic carpet ,visiting from Connecticut. Thanks for the lovely giveaway I am blog #937 Thanks"

Debbi who said: "What wonderful paintings! Thanks so much for the chance to win"

Thanks so much to all the participants! I will get in touch with the winners in the next following days....

קלמנטינות מחצר

יש דברים שמרוב שהם טבעים לנו הם הופכים להיות ברורים מעליהם. עד כדי כך שקשה לחשוב אפילו כי יש ילדים שבכלל לא סוברים כי קלמנטינות גדלות על עצים. אני שוב ושוב אסירת תודה על הזכות הגדולה שיש לנו לחיות בבית שלנו. שם כדי לאכול קלמנטינה, כל מה שאתה נדרש לעשות, הוא לגשת לעץ, לקטוף קלמנטינה, לקלפה ולהתענג עליה...

נקודה למחשבה

שמתי לב לתופעה מעניינת. הרבה פעמים דווקא כשמגיעים אלינו אורחים, או כשאנחנו נמצאים במקום זר, ההרגלים האמיתיים שלך, שבדרך כלל לא ממש אוהבים להראות את פניהם באופן סדיר, יוצאים לאוויר העולם בהתמדה ראויה לציון.

למשל, כשטוני ואתה סיימתם לאכול, פינית את כל הכלים מהשולחן. בדרך כלל, הכלים נשארים, ומי שמפנה אותם זה אנחנו. כשאלמה באה לבקר, הגשת לה פרי באחת הקערות שלך. בדרך כלל, אנחנו כמעט תמיד מזכירים לך להוציא את הכלים שלך מהארון שלך לקראת הארוחה. בכל פעם שאנחנו נכנסים לבית זר, דבר ראשון שאתה עושה הוא חולץ נעלים ונועל נעלי בית. כשאנחנו מגיעים הביתה, לעומת זאת, שוב, הדבר כרוך הרבה פעמים בתזכורות.

מממ מעניין....

האם זה אומר כי אנחנו פשוט צריכים עוד יותר לסגת לאחור? ולא להזכיר? לתת לך אולי יותר זמן להגיב בעצמך???

האמת שאנחנו לא ממש מזכירים, כמו גם לא אומרים לך להגיד "ביי", "תודה", לתת נשיקה, או כל דבר דומה אחר. אנחנו משתדלים להדגים ולהשאיר את הבחירה בידיך. הרי בסופו של דבר, רק כשהרצון שלך יבוא מבפנים, אתה תנהג בהתאם. כל התנהגות אחרת תהיה מלאכותית ומכנית. וככזו לא תשרוד הרבה זמן. ואולי בכל זאת, אנחנו צריכים לסגת עוד יותר. הרי יוצא כי דווקא במצבים, עליהם אתה חש בעלות מוחלטת, או במילים אחרות, אחריות אישית, ההרגל האמיתי שלך יוצא לאור.

מוסר כדור??? סל!!!

האמת שאנחנו ממש ממש ממש לא בסדר, לא כמו שההורים הגאים אמורים להיות, כי כמעט ואין לך תמונות עם הכדור. האהבה הכי גדולה שלך! טוב, אולי אם לא מתחשבים בציצי, בפירות, בלטייל, בלנשק ובלחבק, בלרוץ, בלשיר.. ועוד כמה וכמה אהבות גדולות.

ובכל זאת שמור בלבך קשר מיוחד לחפץ זה. אני חושבת שכבר מגיל שנה וחצי לערך, עת התחלת ללכת יציב, התחלת לכדרר! ועוד איך לכדרר! אני ממרום שנות הקצת ושלושים שלי לא הייתי מצליחה לעשות כאלה תרגילים מתוחכמים. מאז ועד עתה אתה רק מתייעל.

אך כדורסל יצא לך לשחק לראשונה רק בשבת האחרונה, עם טוני! וכמובן, עם אבא. נראה לי כי אפילו בתמונות ניתן להרגיש עד כמה אתה מאושר. אפילו התחלת לתפוש את הכדור בידיים...:)

נרתיק לטישו

פשוט וקל לביצוע.

לוקחית שתי פיסות בד, תופרים אותן צד ימין לימין. משאירים פתח קטן כדי שנוכל להפוך. הופכים ותופרים בתך נסתר את הפתח הנותר. עתה מחליטים איזה בד אנחנו רוצים כי יהיה הצד החיצוני של הנרתיק. כשהבד השני כלפי מעלה, מקפלים מכיוון הצלע הצר כלפי אמצע, ותופרים בצדדים. זהו. מוכן לשימוש!

ומבחינת המידות, אני השתמשתי בשני מלבנים 25X30 ס"מ.

תרופת פלא

יש ימים כאלה. בהם הכל נראה פשוט חורפי. חשוך בפנים כמו שחשוך בחוץ. גשם זלעפות שיורד ללא הפסקה מוצא את דרכו פנימה, וגם הדמעות לא מפסיקות לרדת. קשה לנשום. נדמה כי אין תקווה. כי לעולם לא יהיה אפשר להירגע. כי שום דבר אינו מצליח. כי השמחה הכי גדולה אינה מוצאת את דרכה ללבם של חלק. כי היאוש השתלט. כי התסכול התפשט. כי הדאגות עולות על השלווה. כי הכל יוצא מפרופורציה. כי כבר לא ממש זוכרים את העיקר. לא יודעים דבר. וקר. רק קר.

ואז אני נזכרת ברגעים אחרים.

אני נזכרת בך. מתבונן בעולם מסביבך. בסקרנות ובפליאה בלתי פוסקות. בהתמדה ובתשומת לב ראויות לחיקוי. בשמחה ובאושר שוצפים. מהו שקט? מהי שלווה? מהו בטחון? מהי תקווה? מה חשובים כל אלה כשיש אותך?

ולאט לאט החיוך מוצא את דרכו לשפתיי...