בין לבין התפרסמה כתבה בה הוזכר הבלוג. חשבתי שתהיה זו הזדמנות מצויינת לשתף בתשובות שנתתי לצורך הכנת הכתבה:
מה הביא אותך לכתוב בלוג אמהות?
הבלוג הוא תחליף מודרני ליומן טיבטי עשוי יד, שהתחלתי לכתוב בו מאז שבננו החליט להצטרף אלינו. האפשרויות הטכנולוגיות של ניהול יעיל, של התמצאות קלה יותר, וגם העובדה המצערת למדי כי הקלדה הפכה להיות הרבה יותר נוחה לי מהכתיבה ביד, כמו גם ההזדמנות ללוות את הרשומות בתמונות ובתגובות הקרובים לנו - כל אלה קסמו לי מדי, וגברו בסופו של דבר על החשש מההמוניות שבפרסום.
סיבה לא פחות חשובה נעוצה בגילוי גישת חינוך מונטסורי, אליה נחשפנו סמוך ללידת בננו. כבר מהחשיפה הראשונה הרגשנו כי גישה זו מתארת את כל מה שאי פעם האמנו בו מבחינת הדרך שבה היינו רוצים לגדל את ילדינו. ידענו מה אנחנו רוצים לעשות, ולשמחתנו גילינו איך אפשר לעשות כן. להפתעתי הרבה, כמעט ולא מצאתי חומר בעברית על הגישה. למדתי מהספרים באנגלית, לקחתי קורס באנגלית, השתתפתי בפורומים מקצועיים באנגלית. כך נחשפתי גם לעולם הבלוגים, גם הם באנגלית. אני עדיין לומדת, כל הזמן, בכל רגע פנוי שיש לי. לא הכרתי לפני כן את עולם הבלוגים. כן ידעתי כי כמעט כל מי שדיברתי איתו בנושא, נרתע מלימוד על הגישה אך בשל הטרחה שבקריאת החומר באנגלית. קיבלתי השראה גדולה כל כך מהלימוד מהבלוגים של מורות ושל אמהות באנגלית, למדתי כל כך הרבה מהתיאורים דה פקטו של יישום הגישה, בצירוף תמונות, התלבטויות, פרשנויות, שהמעט שיכולתי לעשות הוא להושיט יד לכל המעוניין בכך בעברית (אני משתדלת גם לתרגם מאנגלית ולפרסם בבלוג מאמרים בנושאים רלוונטיים).
זה היה לפני למעלה משנתיים. מאז נגעו בהורות שלנו גם נגיעות מכחול של unschooling, של החינוך האנטרופוסופי, של החינוך הביתי, של תקשורת לא אלימה NVC (גישה שפותחה בידי מרשל רוזנברג Marshall Rosenberg), של ההורות ללא תנאי (גישה שפותחה בידי אלפי קוהן Alfie Kohn). כל אלה באו לידי הביטוי על דפי הבלוג.
כל כך קיוויתי שבתקופה זו יכתבו יותר בלוגים בעברית על ההורות. לצערי, לא כך הדבר. ואולי זה מה שגורם לי להמשיך לכתוב.
עבור מי את כותבת? מי הם הקוראים שאת רואה מול עינייך?
בננו הוא קהל היעד העיקרי שלי. אני הייתי משקיעה הרבה מאמצים בלהציץ לעולמם של ההורים שלי במהלך דרכם כהורים. מה עמד בבסיס גישתם? מדוע בחרו בהתייחסות זו ולא אחרת? איך אני הייתי? איך הגבתי? מה היו ההתלבטויות שלהם? היכן טעו? מעבר לסקרנות טבעית, אני מאמינה כי כך הייתי מכירה את עצמי הרבה יותר טוב היום. כל זה עולה בליבי בעת כתיבתי. אינני רוצה כי בננו יקבל תמונת עולם מושלמת על ילדותו או עלינו. הייתי מאוד רוצה כי ינסה להבין, ילמד מהדרך שלנו, יחכים מטעויותינו, ואולי אפילו יעזר במידע שיעמוד לרשותו עת יגיע תורו להיות הורה.
אני רואה בהורות משימה עיקרית של חיינו. במיוחד בעולם שלנו, במציאות תובענית ובלתי שפויה לעיתים, שופעת במיותר, מתחמקת מהתמודדויות מורכבות, מסתתרת מאחורי המסחריות. עצוב לי כי אצל רבים, ההורות מסתכמת היום בבחירת חבילת לידה ובמציאת פתרונות יצירתיים כתחליף לגנים בחופשת הגנים בקייץ. אני מאמינה שאפשר אחרת. שיש עוד הורים כמונו, הנאבקים בהסתפקות במעט, בפשוט, בטבעי באמיתותו. בהעדר כמעט מוחלט של שיח מתאים בארץ, חשוב לי להציע חלופה למי שיתעניין בכך. אחרת, איך אוכל אי פעם להציע לילדיי להקשיב לליבם, לבחור במי שהם באמת, לסייע ולתרום, גם אם דרכם אינה דרך הכלל?
שאלת הפרטיות מאוד מאוד מאוד חשובה לי. ההתלבטות תמיד קיימת. ההחלטה לחשוף את עצמנו על דפי הרשת מראש מכתיבה ויתור מסוים על פרטיות. ולכן על אחת וכמה, אני מקפידה לא לקרוא לעצמנו בשמות האמיתיים שלנו, לא לציין את מקום מגורינו או פרטים מזהים אחרים. אינני מפרסמת תמונות חושפניות מדי. אינני כותבת על מה שהבטן אינה מאפשרת לכתוב. ואם מופיעים בתמונות אנשים נוספים, אני תמיד מבקשת את רשותם לפרסם את תמונתם בבלוג.
במה תרמה כתיבת הבלוג לחייך?
הכתיבה התחילה כיומן לבני. אך מהר מאוד הפכה להכרח בחיי. זו מעין עשיית חשבון נפש, התכתבות ביני לבין עצמי, ביני לבין בן זוגי, ביני לבין כולנו בעתיד. אני אוהבת לכתוב. אני גם מאמינה גדולה בכוח המילה, בבהירותה, בעצמתה. בכך כי יש סיבה להעדפת מילה מסוימת על אחרת. לעיתים, רק אחרי שאני כותבת על נושא מסוים, הוא מתבהר לי. לעיתים, רק אחרי שאני קוראת את מה שכתבתי, המחשבות מוצאות את משבצותן. לעיתים, השורות מתבשלות בליבי במשך שעות. לעיתים, ליבי מוביל את האצבעות, ואני ביחד איתן מגלה מה הוא מבשר לי. הייתי אומרת שבמובן מסוים, זו מעין מדיטציה בשבילי. היכולת לנשום. להבין. להעמיק. לשאול. להתקדם.
מבלי להתכוון, הפך הבלוג לאוסף מעניין של התנסויות בהורות, ביצירה, במשפחה, בלימוד, בגדילה. ובמילה אחת - בכל הקשור בחיים.
מה הביא אותך לכתוב בלוג אמהות?
הבלוג הוא תחליף מודרני ליומן טיבטי עשוי יד, שהתחלתי לכתוב בו מאז שבננו החליט להצטרף אלינו. האפשרויות הטכנולוגיות של ניהול יעיל, של התמצאות קלה יותר, וגם העובדה המצערת למדי כי הקלדה הפכה להיות הרבה יותר נוחה לי מהכתיבה ביד, כמו גם ההזדמנות ללוות את הרשומות בתמונות ובתגובות הקרובים לנו - כל אלה קסמו לי מדי, וגברו בסופו של דבר על החשש מההמוניות שבפרסום.
סיבה לא פחות חשובה נעוצה בגילוי גישת חינוך מונטסורי, אליה נחשפנו סמוך ללידת בננו. כבר מהחשיפה הראשונה הרגשנו כי גישה זו מתארת את כל מה שאי פעם האמנו בו מבחינת הדרך שבה היינו רוצים לגדל את ילדינו. ידענו מה אנחנו רוצים לעשות, ולשמחתנו גילינו איך אפשר לעשות כן. להפתעתי הרבה, כמעט ולא מצאתי חומר בעברית על הגישה. למדתי מהספרים באנגלית, לקחתי קורס באנגלית, השתתפתי בפורומים מקצועיים באנגלית. כך נחשפתי גם לעולם הבלוגים, גם הם באנגלית. אני עדיין לומדת, כל הזמן, בכל רגע פנוי שיש לי. לא הכרתי לפני כן את עולם הבלוגים. כן ידעתי כי כמעט כל מי שדיברתי איתו בנושא, נרתע מלימוד על הגישה אך בשל הטרחה שבקריאת החומר באנגלית. קיבלתי השראה גדולה כל כך מהלימוד מהבלוגים של מורות ושל אמהות באנגלית, למדתי כל כך הרבה מהתיאורים דה פקטו של יישום הגישה, בצירוף תמונות, התלבטויות, פרשנויות, שהמעט שיכולתי לעשות הוא להושיט יד לכל המעוניין בכך בעברית (אני משתדלת גם לתרגם מאנגלית ולפרסם בבלוג מאמרים בנושאים רלוונטיים).
זה היה לפני למעלה משנתיים. מאז נגעו בהורות שלנו גם נגיעות מכחול של unschooling, של החינוך האנטרופוסופי, של החינוך הביתי, של תקשורת לא אלימה NVC (גישה שפותחה בידי מרשל רוזנברג Marshall Rosenberg), של ההורות ללא תנאי (גישה שפותחה בידי אלפי קוהן Alfie Kohn). כל אלה באו לידי הביטוי על דפי הבלוג.
כל כך קיוויתי שבתקופה זו יכתבו יותר בלוגים בעברית על ההורות. לצערי, לא כך הדבר. ואולי זה מה שגורם לי להמשיך לכתוב.
עבור מי את כותבת? מי הם הקוראים שאת רואה מול עינייך?
בננו הוא קהל היעד העיקרי שלי. אני הייתי משקיעה הרבה מאמצים בלהציץ לעולמם של ההורים שלי במהלך דרכם כהורים. מה עמד בבסיס גישתם? מדוע בחרו בהתייחסות זו ולא אחרת? איך אני הייתי? איך הגבתי? מה היו ההתלבטויות שלהם? היכן טעו? מעבר לסקרנות טבעית, אני מאמינה כי כך הייתי מכירה את עצמי הרבה יותר טוב היום. כל זה עולה בליבי בעת כתיבתי. אינני רוצה כי בננו יקבל תמונת עולם מושלמת על ילדותו או עלינו. הייתי מאוד רוצה כי ינסה להבין, ילמד מהדרך שלנו, יחכים מטעויותינו, ואולי אפילו יעזר במידע שיעמוד לרשותו עת יגיע תורו להיות הורה.
אני רואה בהורות משימה עיקרית של חיינו. במיוחד בעולם שלנו, במציאות תובענית ובלתי שפויה לעיתים, שופעת במיותר, מתחמקת מהתמודדויות מורכבות, מסתתרת מאחורי המסחריות. עצוב לי כי אצל רבים, ההורות מסתכמת היום בבחירת חבילת לידה ובמציאת פתרונות יצירתיים כתחליף לגנים בחופשת הגנים בקייץ. אני מאמינה שאפשר אחרת. שיש עוד הורים כמונו, הנאבקים בהסתפקות במעט, בפשוט, בטבעי באמיתותו. בהעדר כמעט מוחלט של שיח מתאים בארץ, חשוב לי להציע חלופה למי שיתעניין בכך. אחרת, איך אוכל אי פעם להציע לילדיי להקשיב לליבם, לבחור במי שהם באמת, לסייע ולתרום, גם אם דרכם אינה דרך הכלל?
שאלת הפרטיות מאוד מאוד מאוד חשובה לי. ההתלבטות תמיד קיימת. ההחלטה לחשוף את עצמנו על דפי הרשת מראש מכתיבה ויתור מסוים על פרטיות. ולכן על אחת וכמה, אני מקפידה לא לקרוא לעצמנו בשמות האמיתיים שלנו, לא לציין את מקום מגורינו או פרטים מזהים אחרים. אינני מפרסמת תמונות חושפניות מדי. אינני כותבת על מה שהבטן אינה מאפשרת לכתוב. ואם מופיעים בתמונות אנשים נוספים, אני תמיד מבקשת את רשותם לפרסם את תמונתם בבלוג.
במה תרמה כתיבת הבלוג לחייך?
הכתיבה התחילה כיומן לבני. אך מהר מאוד הפכה להכרח בחיי. זו מעין עשיית חשבון נפש, התכתבות ביני לבין עצמי, ביני לבין בן זוגי, ביני לבין כולנו בעתיד. אני אוהבת לכתוב. אני גם מאמינה גדולה בכוח המילה, בבהירותה, בעצמתה. בכך כי יש סיבה להעדפת מילה מסוימת על אחרת. לעיתים, רק אחרי שאני כותבת על נושא מסוים, הוא מתבהר לי. לעיתים, רק אחרי שאני קוראת את מה שכתבתי, המחשבות מוצאות את משבצותן. לעיתים, השורות מתבשלות בליבי במשך שעות. לעיתים, ליבי מוביל את האצבעות, ואני ביחד איתן מגלה מה הוא מבשר לי. הייתי אומרת שבמובן מסוים, זו מעין מדיטציה בשבילי. היכולת לנשום. להבין. להעמיק. לשאול. להתקדם.
מבלי להתכוון, הפך הבלוג לאוסף מעניין של התנסויות בהורות, ביצירה, במשפחה, בלימוד, בגדילה. ובמילה אחת - בכל הקשור בחיים.
3 תגובות:
היכן התפרסמה הכתבה?
אני חייבת לציין שהבלוג שלך בעיני הוא מקור מידע עצום. הוא משלב גם פוסטים מאוד טכניים על טכניקות לימוד, על פעיליות שונות. פוסטים לימודיים מרתקים. פוסטים אישיים מרגשים. זה לא סוד שאני נהייתי לקוחה נאמנה של הבלוג, וכל כך שמחה על כך. אני מרגישה שהוא משפיע מאוד על האופן בו אני מחנכת בעיקר את שחר ביתי השלישית, מצטערת שלא היה קיים לפני 6 שנים כשבכורי נולד.
אני מאותם עצלנים שלמרות שכתבו תזה שלמה באנגלית, לא יתחילו לקרוא עכשיו חומר באנגלית. הבלוג שלך הוא בהחלט יחידוי
תודה!!!!
קראתי את הבלוג שלך והתפעלתי מהכנות והנגישות של הכתיבה שלך. אני רוצה להציע לך לקשר לבלוג שלך מהאתר שלי ואולי אף להעמיק את שיתןף הפעולה. את מוזמנת ליצור איתי קשר nika@menika.co.il
מצטרפת לדבריה של אורי, למדתי ולומדת כל-כך הרבה מהבלוג וממך כל הזמן! נפלה בחיקי זכות גדולה להיות חברה שלך, מאושרת שאת ומשפחתך הנהדרת חלק מחיינו!!!
מדהים שהפוסט הזה נכתב יום לפני הלידה של הקטנה, כמו סיפרת לה על האמא הנהדרת שמחכה לה שם בחוץ:)
הוסף רשומת תגובה