לקח לי קצת זמן לארגן מחדש את הפינה הזו בביתנו. אני מניחה כי ההתלבטות העיקרית הייתה איך משלבים אותך מתוקתנו במציאות הכבר מבוססת של אחיך, ובאותה נשימה, איך מכירים לו את נוכחותך במישורים שעד לאחרונה היו בבעלותו הבלעדית באופן הכי ספונטני, טבעי וזורם שאפשר. אני מניחה שאי שם בתוכי די חששתי מהרגע הזה. כל כך הרבה שאלות, ולא לגמרי מצאתי תשובות. בסופו של דבר, כשאתם, מבלי מילים, כבר הזכרתם לי די בקול רם כי אני חייבת להתארגן על עצמי, החלטתי לקחת אוויר לנשימותיי ופשוט לפעול... גם אם לא כל התשובות באמתחתי.
פינת העבודה שלך (play area), מתוקתנו, הוצמדה לפינת המשחק שלכם (work area). אכן, זה יצר צמידות די גדולה בין שתי פינות מופרדות אלה, מתוקה, אך הרגיש לי כי כך יהיה נכון יותר, בשל גילך, ונוכחותך הכמעט תמידית במקומות בהם כולנו נמצאים, וזה בסלון. ניסיתי להציע לך את המעט האפשרי של הפעילויות, הרבה פחות ממה שהוצע לאחיך בגילך, בשל עודף הגירויים הקיים גם כך בסביבתך, כמה שלא ננסה לפשט אותה.
אינני מקפידה איתך, בינתיים, על הוצאת הפעילויות על שטיח העבודה האישי, לרוב בגלל שהרבה פעמים אני לא לידך כשאת עובדת עם הפעילויות שלך. או שאת נמצאת בפינת העבודה שלך, כשאחיך משחק לידך, או שהוא ביחד איתך עובד על פעילויותיך. מה שנחמד הוא שהקרבה לפינת המשחק, מאפשרת לך לצעוד בתמיכה מפעילויותיך למטבח הכה האוהב עליך. מה שיותר מאתגר הוא כי קשה לסייע לך להתרכז בעבודה על משהו אד בכל פעם. אך אני מרגיעה את עצמי כי המיקוד עוד יגיע, גם אם בדרך אחרת.
כל מי שיש לו שני ילדים בגילכם, יודע כי האתגר היותר קשה הוא לשלב ביניכם מבלי לגרום למי מכם להרגיש מקופח. עוד אגע בכך ביתר פרטים, לבטח, אבל החלטנו כי העקרון של העלאת הדברים הפחות זמינים בשבילך, מתוקה, לגובה, פחות מתאים לנו. אנחנו בוחרים בהרחקה פיסית מטווח הראיה, ובהסחת דעתך. ולכן, את משחקי השולחן העברתי פשוט ממקומם על המדפים ליד הקוביות לספריה, קצת יותר רחוק מהעיניים שלך, אך עדיין בטווח ההישג אם תתענייני בהם. ליד המשחקים, מוצעת בשבילך, מתוק שלנו, סלסלות היצירה שלך, ובהן סריגתך ותפירתך.
ולידן יש גם ספרים בשבילך, מתוק שלנו. ספרי האומנות והטבע (מזג אוויר, בעלי החיים, עצים, פרחים) מוצעים בנפרד.
וסופסוף הצלחתי לצלם את סלסלת כלי הנגינה ההולכת והתופחת שלכם. מקווה שבקרוב אוכל להראות גם את תוכנה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה