בדרך כלל, את מתעוררת ראשונה משנת הצהרים...
לפני אחיך...
והדבר הראשון שאת עושה...
כמובן...
זוחלת לדלת חדרו, מתיישבת או נעמדת, ודופקת וקוראת לו... עד שאני פותחת את הדלת, לשמחתך הגדולה.. אז את ממשיכה לזחול עד המיטה שלו... וכן, לרוב, הוא גם מחייך...
נ.ב. את בת אחד עשר חודשים ויום...
יום חמישי, 19 בינואר 2012
לבתנו: הולכת להעיר את אחיך
תגובה 1:
יקירתי,
אני עוקבת אחרי הבלוג שלך כל הזמן.
אני לא מבינה, אין חורף אצלכם??
איך זה שהילדים לבושים בקצר כל הזמן?
או שאת משלימה כאן עדכונים קודמים.
ועד כה גם לא יצא לי לשמוע את השמות של המתוקים. אשמח לשמוע!
הצלחה בהמשך דרכך הכה מיוחדת!
הוסף רשומת תגובה