לבתנו: הארוחות אינן שקטות

הקצב המסחרר בו את אוכלת, בעקבות ללחצים המגיעים מכיוון קיבתך (לפחות, כך אני מאמינה), גורם לכך שאינך מסוגלת לשבת ברוגע ליד השולחן יותר מכמה דקות בודדות. לבטח לא עד סוף הארוחה. את מתרוממת, זזה, מבקשת לצאת מהכיסא, מסתובבת, עד שכנראה הפנים שלך נרגע, ואז חוזרת שוב ומבקשת להתיישב, בכיסא שלך או של מי מאיתנו, וחלילה.

כל נסיון לשכנע אותך לשבת עד סוף הארוחה, נכשל. ניסינו גם להוריד את המעקה מהכיסא, אך הדבר תמרץ אותך עוד יותר לקום מהשולחן. אני כל פעם מוצאת את עצמי מנהלת את אותו הדיון עם עצמי - זו לא את, זה מה שבתוכך, ובמובן הזה, זה לא חלק ממך. זה משהו שיעבור.

אך בינתיים, זה לא פשוט. הסעודות הרגועות בדרך כלל שלנו, כבר מזמן לא נראות כך. גם אחיך, בעקבותיך, ממהר לקום מהשולחן, וזקוק לתזכורות מספר שהרי הוא עוד לא סיים לאכול.

אני יודעת שזה זמני, ועדיין... לא פשוט...

נ.ב. ואת בת עשרה חודשים וארבעה שבועות...