יום שני, 12 במרץ 2012

לילדינו: לומדים לעבוד יחד-1


הרבה דברים משתנים להם לאט לאט בכל הנוגע לעבודתך עם הפעילויות, מתוק שלנו.

ואני לא בטוחה אפילו מדוע.

ברור כי לעובדה שאני פחות זמינה לעבוד איתך לבד על פעילויותיך מאז שאחותך הצטרפה אלינו, יש השפעה על כך. ברור כי לעובדה שמה שחשוב בעיני בסופו של דבר זה האיכות ולא הכמות, יש השפעה על כך. ברור כי לעובדה כי פעילויותיך פחות זמינות לך כעת, מאז שאחותך גדלה ומגלה עניין רב בכל עיסוקיך, יש השפעה על כך. ברור כי לעובדה כי אני מאמינה בכך כי לאופן התערבותי בסיטואציה סבוכה זו שבה אתה רוצה לעבוד על פעילויותיך, ואחותך מבקשת גם היא לעבוד בדיוק על אותה הפעילות, למרות שעל פניו אינה מוכנה לכך כלל וכלל, יש השפעה על כך.

בהקשר זה, הבית מאוד שונה מבית הספר, ותגובותיי, כמו גם דרך התנהגותי בכלל בכל הקשור אליכם, היא שונה בתכלית מאיך שהייתי נוהגת אם הייתם תלמידים מן המניין בבית ספר מונטסורי. אני מאמינה מאוד ביחס שוויוני כלפיכם, אלא אם החיים עצמם, במהלכם הטבעי מכתיבים אחרת. וכמובן, "שיוויוני" אין פירוש "לא מיוחד". אני מאמינה כי לאפשר לכם לעשות משהו שאתם מבקשים לעשות, אין חשוב מזה להעצמת האמון שלכם בעצמכם וביכולותיכם. כמובן, תיעשה התאמה למסוגלותכם ולשלב ההתפתחותי בו אתם נמצאים. כמובן, שלא תדרשו לעשות את מבוקשכם על הצד הטוב ביותר האפשרי, אלא איך שאתם מסוגלים לבצע אותו. כך או אחרת, "אתם יכולים!", בעיני הרבה הרבה יותר חשוב מאשר "אתם עדיין לא יכולים, אך בבוא היום לבטח תוכלו!". ולכן, אני מאמינה, שאם אחותך תגש לאחת הפעילויות המיועדות בשבילך, ונסיון עדין להסיח את דעתה, כמו למשל, "אולי תרצי לעבוד עם...?", לא יצלח, לא אוכל להגיד בקול רם: "זה לא בשבילך!". וגם לא אוכל להסביר לה בשלב ההתפתחותי בו היא נמצאת כעת, שהיא יכולה לעבוד רק על הפעילויות שהוצגו לפניה, כשעל המדפים יש את כל המבחר המסקרן. היא איננה עוד יכולה לעכב את סיפוקיה. אני מאמינה כי יחס מפלה זה ישפיע על כל הרבדים האחרים של חיינו, ומעדיפה "להקריב" במידת מה את עבודתך הטהורה עם פעילויותיך לטובת הנוהג כי במשפחה שלנו הכל מותר לכולם, במגבלות הכבוד ההדדי שאנחנו רוכשים אחד כלפי השניה לגבי אי ההתערבות במשהו שאחר מרוכז בו, מבלי הסכמתו.

ברור כי לעובדה שאני יותר ויותר מכבדת את עקרונות unschooling ומשתמשת בפעילויות מונטסורי אך כשהצורך בלימוד כלשהו עולה מבחינתך, וגם אחרי שכבר התבשלת בצורך זה זמן מה, וניסית לבד את כל הפתרונות האפשריים כדי ללמוד קונספט כלשהו, יש השפעה על אופן עבודתך עם הפעילויות. ברור כי לעובדה כי אני הופכת להיות פחות ופחות מתערבת, יותר ויותר מתבוננת ומאפשרת, לפחות, ממש ממש משתדלת לפעול בדרך זו, יש השפעה על כך.

וכך יוצא שעבודתך עם הפעילויות נראית אחרת מפעם. לעיתים עובר זמן רב עד שאתה ניגש אליהן. לעיתים אתה עובד רק עם הפעילויות החדשות. לעיתים אתה מנסה ומתנסה בדברים שלא ראיתי כתובים אותם בשום מדריך מונטסורי, אך בעיני מאוד מתאימים לרוח הדברים העומד מאחור כל הקונספט של מונטסורי. אתה חוקר, בודק, בוחן. ואני משתדלת להשאיר את האשמה העצמית בצד ולעקוב אחריך. לשמור אך על הגבולות ההכרחיים. לאתגר את עצמי בהתבוננות בלתי פוסקת. בלאפשר. בלהקשיב...

ואז, כשאחותך לפתע מתעוררת לפני הזמן, או בדיוק באמצע עיסוקיך, ואתה מזמין אותה לעבוד איתך, מאשר מתגונן על עבודתך (מה שקורה גם, כמובן), אני מחייכת לעצמי. לעיתים אני מודאגת הרבה יותר לגביך ממה שאתה מודאג בעצמך. ואתה ממשיך ללמד את אמך. לעולם תעשה כך, אני מאמינה...

ואני יודעת שיום יגיע והבלבול שאני חשה לעיתים כלפי עבודתך עם הפעילויות במצב הנוכחי יחלוף. ואני יודעת שיום יבוא ושניכם תעבדו זה לצד זה בשלווה ובהקשבה.

אין תגובות:

Related Posts with Thumbnails