לבתנו: מושיטה את ידך והולכת

בצעדיך הראשונים, רחוקים מלהיות יציבים, אין כל יעד שאינך יכולה להגיע אליו. אך את זה כבר ידענו. זוהי דרכך לשם שכה מאפיינת אותך. שכה מייחדת אותך. מושיטה יד לכל הנמצא סביבך. אם כי רק למי שאת אוהבת וסומכת עליו. בין אם זה אבא או אני. או חבר וותיק. או אדם זר בעולם זה, אך כנראה מוכר היטב מעולמות שלפני. בוחרת בבטחה את האצבע האהובה עליך. האמה. אוחזת חזק. ומתחילה לצעוד. מעולם לא ניסית לתפוש את התומך בשתי ידיך. על אף הסיוע הגדול יותר כנראה ליציבותך. רק ביד אחת.

מושיטה יד.

מחווה פשוטה שכזו.

אך מלווה בכל הרבה מאפיינים. בכל הרבה צבעים. בכל הרבה תיאורים המיוחדים רק לך.

מחווה קטנה שכזו.

אך נסמכת על בטחון עצום בכך שתמיד יהיה שם מישהו שיושיט לך יד בחזרה.

ולו רק אצבע אחת.

תודה לך שאת סומכת עלינו כל כך!!!

נ.ב. ואת בת עשרה חודשים ושבוע...