לבננו: ניהול מו"מ

אנחנו מבלים כהרגלינו מדי אחר הצהרים כמעט במגרש המשחקים שבפארק. אתה משחק עם ילדה גדולה ממך בשנה שנתיים, שרק עתה הכרת. אני בצד, במרחק מה ממך, יושבת ליד אחותך שחוקרת בהתלהבות שקטה את החצץ שמסביבה.

והנה דו השיח שאני עדה לו:

אתה: אני יכול בבקשה לקבל את הכוס האדומה שלך?

הילדה: לא.
אתה: למה לא?
הילדה: ככה.
אתה: אני יכול לקבל את הכוס האדומה?
הילדה: אני נתתי לך את הסגולה.
אתה: אבל אני צריך את האדומה.

כעבור כמה דקות...

אתה: אמא, היא לא מוכנה לתת לי את הכוס האדומה שלה.
אני: מתוקי, אולי היא מעדיפה שהכוס האדומה תשאר אצלה. היא נתנה לך את הסגולה.
אתה: אבל הסגולה לא מתאימה לי. אני צריך את האדומה כי היא גדולה יותר.
אני: אם כך, אולי תבקש מהילדה.
אתה: ביקשתי, והיא לא רוצה לתת לי.
אני: אולי תבקש שוב?
אתה: אמא, תבקשי את.
אני: את יכולה בבקשה לתת לו את הכוס האדומה?
הילדה: לא.
אני: צ'ופו, ביקשתי. היא מחליטה להשאיר את הכוס האדומה אצלה.

אחרי כמה רגעים, אתה מנסה להושיט יד לקחת את הכוס האדומה מהילדה, אך הילדה החביאה את הכוסות מאחורי גבה.

עובר עוד רגע ואז:

אתה: אולי תתני לא את הכוס האדומה רק לקצת זמן?
הילדה: לא.
אתה: אולי רק שאני אמלא אותה פעם אחת בחצץ ואחזיר לך.
הילדה: טוב. קח.

הילדה מושיטה לך את הכוס האדומה שהייתה אצלה, ומיד לוקחת את הכוס הסגולה ממך. אתה, לא מופתע בכלל להסכמתה הפתאומית של הילדה, שלא כמו אמך, ממלא את הכוס האדומה בחצץ ולאחר מכן מחזיר אותה לילדה. כפי שהבטחת.

אתה: אני יכול לקבל את הכוס הירוקה?
הילדה: לא.
אתה: למה לא?
הילדה: ככה.
אתה: אולי אני יכול לקבל אותה רק לפעם אחת?
הילדה: טוב...

ושיתוף הפעולה מתחיל...

אני נפעמת לאור ניהול עקבי והוגן של מו"מ על ידך, לאור אמונתך העדינה בכך כי שיתוף פעולה תמיד אפשרי, לאור הידיעה כי מקרים מצליחים אלה מתרחשים באותה התדירות כמעט כמו אלה המצליחים פחות, אך מה שמשנה בסוף הרי זו העובדה שהם התרחשו ולו פעם בודדת אחת. הרושם החיובי שיישאר לך יימשך עוד זמן רב. החיזוק שתקבל יאפשר לך לנסות שוב, גם כשהצד השני יקשה עליך יותר...