שוב ושוב אני מזכירה לעצמי...
אם אינך רוצה לעשות משהו, והסיבה לכך אינה נעוצה בעייפות או במשהו פשוט אובייקטיבי אחר (כמו, למשל, משהו אחר מעניין אותך באותו הרגע), אתה נוהג כך מסיבה פשוטה.
פשוט...
באותו הרגע, אינך יודע איך לבצע את הדבר...
גם אם רק אתמול עשית זאת על הצד הטוב ביותר...
כמה פשוט וכמה קשה לנו, המבוגרים, לזכור זאת...
למידתכם מיוחדת במינה, הדרגתית, לא תמיד מעגלית, אך לעולם כנה ואמיתית.
וכמה שאני יודעת זאת, עדיין, אני צריכה להזכיר זאת לעצמי די לעיתים תכופות.
עולם המבוגרים כל כך אינטנסיבי ודורש, שלרוב, נגמרת להם הסבלנות ללמד בעת שנראה להם שהמתלמד היה אמור כבר להפנים את השיעור הנלמד, על אחת וכמה, אם כבר הצליח בביצועו בעבר. שוב, הטעות הנפוצה, להסתכל על העולם המרתק של הילדות דרך זכוכית מגדלת של עיני המבוגר.
אני מקווה שאנחנו משרים עליך אווירה קצת אחרת. וגם אם לעיתים נגמרת גם הסבלנות שלנו, לרוב, אני מקווה שאתה יודע כי אם תזדקק, לעולם נוכל לסחוב אותך על גבנו, גם אם אתה כבר יודע ללכת בכוחות עצמך. ולו כדי שתוכל לנוח רגע כדי לקחת נשימה חדשה...
נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וחודש...
אם אינך רוצה לעשות משהו, והסיבה לכך אינה נעוצה בעייפות או במשהו פשוט אובייקטיבי אחר (כמו, למשל, משהו אחר מעניין אותך באותו הרגע), אתה נוהג כך מסיבה פשוטה.
פשוט...
באותו הרגע, אינך יודע איך לבצע את הדבר...
גם אם רק אתמול עשית זאת על הצד הטוב ביותר...
כמה פשוט וכמה קשה לנו, המבוגרים, לזכור זאת...
למידתכם מיוחדת במינה, הדרגתית, לא תמיד מעגלית, אך לעולם כנה ואמיתית.
וכמה שאני יודעת זאת, עדיין, אני צריכה להזכיר זאת לעצמי די לעיתים תכופות.
עולם המבוגרים כל כך אינטנסיבי ודורש, שלרוב, נגמרת להם הסבלנות ללמד בעת שנראה להם שהמתלמד היה אמור כבר להפנים את השיעור הנלמד, על אחת וכמה, אם כבר הצליח בביצועו בעבר. שוב, הטעות הנפוצה, להסתכל על העולם המרתק של הילדות דרך זכוכית מגדלת של עיני המבוגר.
אני מקווה שאנחנו משרים עליך אווירה קצת אחרת. וגם אם לעיתים נגמרת גם הסבלנות שלנו, לרוב, אני מקווה שאתה יודע כי אם תזדקק, לעולם נוכל לסחוב אותך על גבנו, גם אם אתה כבר יודע ללכת בכוחות עצמך. ולו כדי שתוכל לנוח רגע כדי לקחת נשימה חדשה...
נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וחודש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה