אני מודה שהייתי רוצה שהרבה יותר נשיקות יעברו ביניכם. אך בינתיים, הן בודדות. ואני יודעת שזה בסדר. ושזה רק עניין של זמן. ואולי לא. ואני צריכה לכבד את הבחירות שלכם. ובכל זאת...
נ.ב. ואת בת עשרה חודשים ושלושה שבועות...
יום חמישי, 29 בדצמבר 2011
לילדינו: הנשיקה
לבתנו: בשמלה המכווצת
כמה רציתי לתפור לך שמלה מכווצת (shirred dress, smocked dress) וכמה חששתי מזה...
וכמה פשוט התהליך!
כנראה, לא סתם בכל הדרכה לכיווץ שמצאתי, משפט הפתיחה היה בערך כזה: "אתם הולכים להתמכר. ראו הוזהרתם!"
ואכן כך קרה!...
אז בגדול, הנה ההדרכה הקצרה...
שמלה מכווצת (12 חודשים)
- כל מה שצריך כדי לכווץ הוא חוט גומי מיוחד שעולה כמה שקלים בודדים, ואפשר למצוא אותו ברוב חנויות סדקית. את חוט הגומי המיוחד הזה משחילים למטה כרגיל, אחרי ליפוף ידני על הסליל, ולמעלה משתמשים בחוט רגיל.
- לפני שמתחילים בכיווצים, כדאי לנסות לכווץ דוגמית בד זהה לזה שעומדים לתפור ממנו. קיימות הרבה הנחיות לגבי כיוון החוט, אך בסופו של דבר כל מכונת תפירה מיוחדת במינה, ולכן כל מה שהייתי ממליצה לעשות הוא לשחק במתיחות החוט העליון וברוחב התפר, כדי להגיע לתוצאה רצויה. כעקרון, התפר צריך להראות כמו תפר רגיל, מבחינת מתיחות החוטים. במכונת התפירה שלי רוחב התפר האופטימלי היה 3.5, והמתיחות היא 5.
- ועכשיו אפשר לגשת לתפירת השמלה. יש לקחת שתי פיסת בד מלבניות ברוחב כפול מהרוחב הרצוי (כלומר, אם חצי מהיקף החזה שלך הוא 26 ס"מ, אז חתכתי רצועה ברוחב של 52 ס"מ). אפשר להכפיל גם פי 1.5 ולקבל תוצאה מכווצת פחות. את האורך עמדתי ב-29 ס"מ.
- מקפלים את החלק העליון של הבד כפליים, אך לא תופרים בינתיים.
- מתחילים לכווץ במרחקים של 1 ס"מ מהקצה. כמות השורות המכווצות תלוייה בעיצוב. הפעם הסתפקתי ב-5. לא לדאוג אם בתחילת התפירה התפר לא נראה מכווץ - עוד רגע הדבר ישתנה.
- תופרים את התפרים הצדדיים ומסיימים בתפר זיגזג.
- מכינים כתפיות - שוב, בהתאם לעיצוב. בשבילך הכנתי שתי רצועות 3X30 ס"מ.
- פותחים את החלק העליון המקופל של השמלה ותופרים את הכתפיות לתוכו. כרגיל, אני דואגת לכמה זמן יספיק מה שאני מכינה בשבילכם, עד שאני כבר מכינה אותו. לכן החלטתי לא לתפור את הכתפיות ישירות לשמלה, אלא למעין לולאות שכאלה (2.5X5 ס"מ), שיאפשרו לי לכוון את הכתפיות בהתאם לגובהך ההולך וגדל.
- מקפלים בחזרה את הקצה העליון של השמלה ותופרים אותו.
- מקפלים את החלק התחתון ותופרים.
ואלה..! השמלה מוכנה!
שתי הערות לעצמי לפעם הבאה...
כמה שלא נראית לי ארוכה השמלה שאני תופרת לך, לעשות אותה ארוכה יותר פי אחד וחצי לפחות מהמכסימום שנדמה לי. ועדיין, אני לא אעמוד בקצב הגדילה שלך...
וגם, במקום שני תפרים צדדיים, אפשר בהחלט לעשות תפר אחד אחורי....
אה כן... לבטח שמת לב כי בתמונות הראשונות שצילמתי לא היו תוספות רקומות אלה.
ההסבר - משהו התרחש בכביסות שלי לאחרונה, ודווקא השמלות שתפרתי לך נפגעו הכי הרבה... אז נאלצתי לאלתר.. ודרך אגב, מאז אני מדללת מרכך כביסה (לפי המלצתה של מאיה), בחצי כמות מים, ובינתיים טפו טפו טפו...
ואם חשבת שהתפירה היא החלק הקשה...
כנראה, לא ניסית לצלם ילדה אחת קטנה מתוקונת מכל הזוויות הנדרשות כדי להפיק לפחות תמונה אחת סטטית של המלתחה שעליה...
נ.ב. ובתמונות את בת עשרה חודשים ושלושה שבועות....
יום שני, 26 בדצמבר 2011
לילדינו: עם חברים
ואת בת עשרה חודשים ושלושה שבועות...
לבננו: שיחות ראשונות
אני: נדמה לי שאחותך התעוררה...
אתה: רגע אמא, אני הולך לבדוק...
אתה: אוי נכון אמא, את צודקת. אחותך באמת התעוררה...
נ.ב. אחותך בת עשרה חודשים ושלושה שבועות בתמונות אלה. והלא יאומן קרה. ביקשת לבוא איתנו בעת שהיא ניסתה להרדם. שמת מסביבך כריות וכך נרדמת. מקרה חד פעמי בהחלט!
לבננו: בוקר של יצירה
כבר סיפרתי לך לא פעם, איך אני תמיד מתלבטת אם להראות לך איך יוצרים משהו, כדי לא להפריע למוזה יצירתית שלך להפציע מתי שתחפוץ בכך.
והנה רק אחת הדוגמאת של מה יכול להתרחש אם מאפשרים לך להפליג בקצבך לפי קריאת לבך..
אחרי שהיית עד לכל הבגדים שתפרתי לאחרונה לאחותך, יום אחד התיישבת לך ליד השולחן. מספריים בידך. גם עפרון. וטיוטת הגזרות שהנחתי במגירתך שתשמש אותך בעת הצורך..
אחותך, שלה, כמובן, חלק בלתי נפרד בכל המתרחש בין קירות ביתנו, הייתה עסוקה בשלה...
מעשה יצירה כשלעצמו - לטפס במדרגות לכיוון הכיור ולחקור את המתרחש בתוכו...
אתה עסוק ביצירתך...
אך לא מספיק עסוק, כדי להקרא, בעת הצורך, לחילוץ אחותך שהחליקה במדרגות...
רגע אחרי שווידאת שהיא בסדר, חזרת לשולחן..
תוך כדי שאתה ממלמל לעצמך דבר אחד או שניים, סובבת את הדף ימינה שמאלה, כדי להתאים אותו למה שתכננת...
קמת כדי להביא דבק...
סידרת שוב והדבקת...
מוסתרת מאחורי המצלמה, אני בקושי מתאפקת לשאול אותך על מה אתה עמל...
אופס... נתפשתי על חם בידי אחותך המתוקה.... ובדיוק ברגע בו נעניתי לבקשתה לקבל את החלק המיוחל של המצלמה, הלא הוא מכסה המצלמה, נעלמת...
וזה מה שראיתי כשנכנסתי לחדרך...
ברור... שרשרת ללואי!
נ.ב. ואת בת עשרה חודשים ושלושה שבועות...
