לבתנו: גילית את מדיח הכלים

הרי ברור היה לנו ממש מהתחלה...

ברגע שתגלי את קיום מדיח הכלים...

אין כל סיכוי שבעולם...

שמשהו יוכל להסיח את דעתך ממנו...

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים...

לילדינו: מיצירות אהובי

אולי העתיד נראה מעורפל מדי פעם, אך דבר אחד ברור לי - לא יתכן כי אבא לא ימשיך לצייר בו. וכל מילה מעבר לכך מיותרת...

צ'ופו מצלם: הלילה בלי אבא

אבא חיכה למועד הזה כל כך הרבה זמן. אפשר להגיד אפילו מספר שנים. ולבסוף, זה קרה. הוא נסע לירושלים. לבד. בלעדינו. להשתתף בסדנת הציור הנחשקת. ואפילו... לישון לילה מחוץ לבית....

כמעט ילד מתבגר המבלה את הלילה הראשון שלו בבילוי מחוץ לבית. או שמא, אגיד, כמעט כמו הילדה המתבגרת הנשארת לראשונה לילה בבית לבד.

בכל מקרה, ההתרגשות הייתה עצומה.

ואז, ביום שבת שלפני הנסיעה שהייתה אמורה להתרחש, התחלתי להרגיש ממש חלשה. כן, אני יכולה להגיד - חולה. אחרי שאתה מתוקי היית מצונן, ואת מתוקתנו היית... טוב, באמצע הדברים הרגילים שלך, אני מניחה. אבא, כמובן, לא רצה לנסוע. אני, כמובן, התעקשתי שיסע.

היה לא פשוט. שני ילדים חולים ואמא גם. היו לנו רגעים לא פשוטים, גם כאלה של התעלפות כמעט ממש, ורגעים מרגשים יחד. ואפילו הצלחנו לישון קצת בלילה...

ויותר מכל, לפחות מבחינתי, הודייה אינסופית עד כמה מזל יש לנו ולי על כי יש לנו אבא מדהים שכזה. וכמה חשוב לעיתים להזכר אך בפרט חשוב זה. וכל היתר פשוט יסתדר...

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים...

לבננו: של כולנו...

מה אמרת לאבא,אמא?
שהוא אהוב שלי...
גם שלי, של צ'פוצ'יטה - של כולנו. גם אני של כולנו. גם צ'פוצ'יטה של כולנו. גם את...

נ.ב. ואחותך בת תשעה חודשים...

לבננו: כשאתה בוכה, עצירה להרגע

וההסתגלות לניידות ההולכת וגוברת של אחותך מביאה איתה שיאים חדשים...

סף הסבלנות שלך לאחרונה נמוך מאוד...

במיוחד אם אתה רעב או עייף, במיוחד בזמני המעבר הרגישים שבסדר היום שלנו - בחזרה מטיול, לפני הארוחות, לפני השינה, אחרי השינה...

מכלום אתה יכול לפרוץ בבכי היסטרי...

נשכב על הרצפה בהתקף זעם קלאסי (tantrum) מהספרים - לעיתים אף זורק את עצמך...

עד עתה, ברגעים אלה, אחד הדברים שהיה לי חשוב מאוד לשדר לך הוא כי החיים ממשיכים לזרום, גם כשאתה לוקח את ההפסקה שאתה כה זקוק לה, ואתה מוזמן להצטרף לשחות במים הזורמים ברגע שתרגיש מוכן לכך.

ולפתע הרגשתי כי במובן מסוים קצת בגרת, ואפילו יותר מזה - לשדר לך עתה שהחיים ממשיכים כרגיל כשאתה חלש, יהיה בכך מעין התעלמות מרגש עצום שמציף אותך. ובשלב ההתפתחותי אליו הגעת, זה לא מרגיש נכון עוד.

ולכן, אני עוצרת כל פעילות בה היינו מצויים, גם אם אתה מתנגד לכך, ומבקשת ממך ללכת למקום שנוח לך (לספה או לפוף או לחדר שלך) ולנסות להרגע. אני מסבירה לך כי אני מבינה שאתה מאוכזב, מתוסכל, עייף, כועס או מתארת כל דבר אחר העובר עליך באותו הרגע, ומסבירה לך בקול עדין כי חשוב מאוד לאפשר לך להיות במצב בו אתה נמצא, ולאפשר לך לבכות, עד שתרגיש כי אתה מוכן להמשיך הלאה. עד שתרגיש כי אתה מוכן להרגע. אם אתה ממשיך להתנגד למנוחה, אני מציעה לך את עזרתי, את חיבוקי, ואפילו אני בעצמי הולכת לשבת במקום שהצעתי לך לגביו. מסבירה כי אני רוצה לעצור מלעשות את המעשה המסוים אותו עשינו, כי אני רואה שאתה עצוב, ואני מעדיפה לחכות עד שזה יעבור לך כדי שתוכל לשוב ולהרגיש טוב יותר.

נ.ב. ואחותך בת תשעה חודשים...

לבתנו: עם המכסה של המצלמה

את שקועה בעיסוקיך...

עד הרגע...

בו את מבחינה בי עומדת לצלם אותך...

ואז בן רגע...

את מזנקת לעברי...

ואנחנו בבעיה (שמנעה ממני לצלם אותך כמעט בכלל לאחרונה)...

עד שחשבנו על פתרון מבריק...

הפרדנו את מכסה המצלמה מהמצלמה - והנה לך פלא...

לבינתיים חלוקה זו נראית הוגנת לך. וכך את מתעסקת במכסה המצלמה, ואני פנויה לצלם אותך...

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים...

לבתנו: אוכלת תירס

כן כן אני יודעת שאין כמעט כל ערך תזונתי בתירס...

ועדיין....

את כל כך מתוקה כשאת מכרסמת אותו...

גם אם לאחר כמה גרעינים בודדים נמאס לך....

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים...

לבננו: מזמין לבקר

אתה לתמר אחרי שפגשנו בה במקרה: מה את עושה מחר, תמר? רוצה לבוא לבקר אותנו? רגע...

אתה לאבא: אבא, מה אנחנו עושים מחר?

לפני שאבא או תמר מספיקים לענות לך: אם את רוצה לבוא, תמר, בבקשה תתקשרי לפני לבדוק אם אנחנו יכולים.

ואחרי שחשבת רגע, מוסיף: רוצה לבוא מחרתיים? בבקשה תתקשרי לבדוק אם אנחנו פנויים.

לבתנו: מורידה חולצות מהראש

למרות שלא הצלחתי לתעד בתמונה את הפעולה האמורה,

לפחות אעשה כן במילים - אחרי שאנחנו עוזרים לך להוריד שרוולים, את בעצמך מושכת את בגד הגוף או את החולצה כלפי מעלה, ומורידה אותם מהראש...

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים...