אני יודעת (האמת, שבמקרה גיליתי זאת) כי כבר כתבתי לך על החלטתנו לעצור את המרדף אחרי הסיבות להבין מה מטריד אותך, אי שם בתחילת ינואר, כשהיית בת ארבעה חודשים וחצי בערך.
אך רק אחרי שסיימתי עם הנסיונות הקולינריים וחזרתי לאכול מוצרי חלב, אני מרגישה כי באמת באמת יישמנו את החלטתנו.
אפילו עכשיו, חודשיים מאוחר יותר, אני עדיין מרגישה את כובד ההר שנפל מכתפיי אז. לא יותר נסיונות להתחקות אחרי הסיבות לחוסר השקט שלך. לא יותר התלבטויות בגין הטיפול הראוי. לא עוד הסחות דעת מיותרות.
מעתה מתרכזים אך בך. ביופייך. במיוחדותך. בקסמך. באהבתנו אליך. וכמה שאנחנו אוהבים אותך....!נ.ב. ואת בת שבעה חודשים ויומיים..
You are a good Mommy!!!She is so cute
השבמחקמנסה לחשוב מה בדיוק אני רוצה לכתוב... בעיקר- אני שמחה, אני מכירה את ההרגשה. אני בטוחה שעם הזמן היא תסתגל יותר ויותר לעולם שסביבה ותצבור את הביטחון הדרוש לה.
השבמחקThank you, Kathy!
השבמחקIt is good to hear from you again...:)
אורי היקרה,
השבמחקאני הכה אוהבת כשאת כותבת תוך כדי שאת חושבת מה בדיוק את רוצה לכתוב... תודה לך!