השנה אבא החליט לא להציג בשבת אומנים (ואינני נכנסת לטעמיו כדי שאולי אולי זה ידרבן אותו לכתוב לכם עליהם, רק אציין כי הסכמתי ותמכתי בכל אחד מהם). מה שאפשר לנו להנות מכל מה שהיה ליום שבת חמים להציע, ובעיקר - הופעת ג'ז מרהיבה של תלמידי קונסרבטוריון. האזנו, רקדנו, שרנו, ניגנו (וגם העברנו את תשומת לב הקהל שהיה קרוב אלינו מהלהקה לחברים המנגנים והרוקדים שבמשפחתנו אך מלא..) ואפילו קינחנו בסושי. מה עוד אפשר היה לבקש?מדהים עד כמה את אוהבת מוסיקה. איך שאת שומעת מנגנה, את שרה, ומחייכת. וגם מתחילה לנענע את כל גופך במעין ריקוד מיוחד שכזה...
ולבטח שמת לב לכוס פלסטיק שבידיך, שגם אליה יש לך אהבה מיוחדת...
נ.ב. ואת בת שבעה חודשים ושלושה שבועות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)
Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!