
את אחיך מרדימה אני. רק אני. איכשהו כך נוצר המנהג כשהיה בערך בגילך. לא פעם דיברנו עם אבא על כך כי במובן מסוים טעינו. חשבנו שאין לאבא מה להציע כשצ'ופו התעורר בלילה לינוק. כך זה התחיל. ואז חשבנו שיהיה זה סתם מיותר להעבירו לידי אבא, אחרי שסיים לינוק, אך עוד לא נרדם. ובצהרים אבא פשוט לא היה בנמצא. ואז אני כבר לא זוכרת מה קרה. בסופו של דבר - מלבד כמה
פעמים בודדות, בהן נרדם עם אבא, הוא תמיד נרדם איתי.

והפעם, החלטנו לנהוג אחרת. האמת, גם אין לנו ברירה כל כך. וכך כבר בימיך הראשונים, אנחנו מנסים לתת גם לאבא ללוות אותך לשינתך. אחרי שינקת, כמובן. גם אני מנוסה יותר היום, וקל לי יותר היום לדעת שתהיה בסדר גם בזרועותיו, ולמרות שזה בהחלט עלול להשמע אחרת, את לא תבכי בחיבוקו יותר ממה שהיית בוכה בשלי. לעיתים זה מצליח. לעיתים לא כל כך. מה שבטוח, את מצליחה להרדים אותו...

נ.ב. בתמונות את בת 23 ימים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)
Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!