יום חמישי, 19 בינואר 2012

לבתנו: הולכת להעיר את אחיך

בדרך כלל, את מתעוררת ראשונה משנת הצהרים...

לפני אחיך...

והדבר הראשון שאת עושה...

כמובן...

זוחלת לדלת חדרו, מתיישבת או נעמדת, ודופקת וקוראת לו... עד שאני פותחת את הדלת, לשמחתך הגדולה.. אז את ממשיכה לזחול עד המיטה שלו... וכן, לרוב, הוא גם מחייך...

נ.ב. את בת אחד עשר חודשים ויום...

תגובה 1:

  1. יקירתי,
    אני עוקבת אחרי הבלוג שלך כל הזמן.
    אני לא מבינה, אין חורף אצלכם??
    איך זה שהילדים לבושים בקצר כל הזמן?
    או שאת משלימה כאן עדכונים קודמים.
    ועד כה גם לא יצא לי לשמוע את השמות של המתוקים. אשמח לשמוע!

    הצלחה בהמשך דרכך הכה מיוחדת!

    השבמחק

תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)

Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!