לילדינו: ממני אלי

מי את???

מי את שמסתכלת עלי במראה???

מי את שאת נוכחותה ואת פעימות ליבה אינני יכולה שלא להרגיש כל העת??

לעיתים נדמה כאילו אינני יכולה לשאת אותך עוד. לעיתים אני שומעת אותך ולא מאמינה למה שאני מקשיבה. נוזפת בו, ביצור מלאכי שכמוהו. מתפרצת עליו, על הנפש הטהורה שבו. מאבדת סבלנות איתה, עם הפייה הקסומה שכמוה. מאשימה. מלאת רחמים עצמיים. ממורמרת. קשה. מתחרטת. רוצה להעלם.

אוגרת בתוכך חוויות עבר שלא לצורך. לא מצליחה להוציא מזכרונך את המילים המחלישות של מי שתקפידו היה לחזק. מלאת רגשות לעיתים קשות מלהרגיש. מסבכת את שפשוט. מרגישה יתומה. עצובה כל כך עד כי הנשימות כבדות לה. לעיתים, אינך יכולה שלא להרגיש בבדידותך. לעיתים, יבשה עד כי הדמעות לא מצליחות לזלול מלבך הדומע. עייפה מנסיון המי יודע כמה להרים את הראש. לא מבינה לעיתים מה הטעם בכך עוד.

לעיתים אני כועסת עליך. לעיתים מאסה בך. לעיתים אני מרחמת עליך. לעיתים מתביישת בך. לעיתים כל מה שאני רוצה הוא להיות בלעדיך.

מאיזה מעמקים את מוצאת אותי???

לאיזה מעמקים את גוררת אותי???

לעיתים, כל מה שהייתי מבקשת הוא להתנער ממך. לטרוק דלת בפניך. לבעוט בך. לסטור לך. לא לענות לשיחתך. למחוק את המספר שלך מרשומות שבזכרוני. לקחת הפסקה. לנסוע לים. לשכוח אותך. לבקש החלפה.

פעם הייתי יכולה אולי לרמות את עצמי ולחשוב כי אני גם עושה זאת. מאז שהם בחרו בי, אינני יכולה עוד להתכחש לקיומך. מה גם שקצב ההתרחשות מאז לא מאפשר לרגע ללכת לאיבוד של ממש.

מי את שבי?

מי אני שבך?

וכך, במקום להתנער ממך, אני משכנעת את עצמי לחבק אותך. לעטוף אותך באהבה שלא תמיד הייתה שם בשבילך. ללא תנאי כלשהו. במקום לנשוך שפתיים, אני מחפשת כוחות להכיל אותך. לבכות אותך. להשטף בתוכך. להרגיע אותך. לאפשר אותך. לחיות יחד. לקבל אותך.

בזכותך, לפניהם אני ערומה רגשית בדיוק כפי שגופי היה ערום בלידתם. וכשאני חזקה מספיק, אני גם יודעת כי לא הייתי בוחרת בגרדרובה אחרת אחרת במסעי איתם. אני רק צריכה לזכור זאת. ולהזכיר גם לך.