אתה ואני עושים משהו בסלון. את ישנה. לפתע נשמעים קולות מצחקקים מחדר השינה. צ'ופו ואני מחליפים מבטים. "היא תקרא לנו", הוא מבשר לי בחיוך מבין. ואנחנו ממשיכים בשלנו...
כעבור כחמש דקות באה הקריאה. אני פונה לכיוון החדר. אתה עוצר אותי: "היא רוצה אותי, אמא. תחכי כאן". הוא צועד לחדר. הדלת נפתחת ונסגרת מאחוריו."שלום, מתוקונת שלנו!", אני שומעת אותו: "התעוררת?"
אני מדמיינת לעצמי את תנועות וויברציות הקופצות שלך, צוחקת ומאושרת לקראתו.
כעבור כמה רגעים הדלת נפתחת שוב: "אמא, אנחנו רוצים להיות קצת לבד. אנחנו נקרא לך, טוב?"
הדלת נסגרת...
אני עוברת בראשי על כל מה שכדאי לי לסיים ברגעים אלה לפני שתקומי.
הזמן עובר...
מוסיקת הקולות מהחדר היא מהנפלאות ששמעתי אי פעם...
והנה הדלת נפתחת שוב...
"אמא, את רוצה גם להיות איתנו?""בוודאי, מתוקים שלנו"...
בוודאי...
נ.ב. את בת ארבעה חודשים ועשרה ימים....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)
Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!