בחוגי מונטסורי רבים הדיונים על יצירתיות בכלל (creativity), ובמיוחד על הרחבות יצירתיות של הפעילויות (creative extensions). בגדול, יש את אלה הטוענים שיש להציג לילד הרחבות אפשריות, ולו בהצגת תמונה של הרחבה, כדי שישאב השראה, ואולי ינסה משהו בעצמו. מנגד, טוענים אחרים כי חייבים לתת לילד להתנסות לבד לגמרי בפעילויות, ולהמתין בסבלנות עד שלבד ינסה משהו אחר ממה שהתנסה בו עד עכשיו. כל הכוונה שהיא תהיה, אם בכלל, מילולית עדינה: "אולי תנסה לראות אם...". הרדיקלים יותר טוענים אף שחייבים ממש בזהירות להציג לילד את הפעילויות, שמא לא יחשוב כי הדרך בה הוצג החומר היא הדרך היחידה שבה ניתן להשתמש בו.כמה שחשבתי על כך, הסכמתי יותר עם הזרם האחרון. אך מכיוון שחסר לי הניסיון בתחום, וגם כי אין מסביבך קהילת ילדים גדולים יותר, מהם תוכל לשאוב השראה, מודה אני כי קצת דאגתי. לא ידעתי אם אני צריכה טיפל'ה לכוון אותך. או לתת לדברים לקרות בקצב שלהם. בין לבין, עד שאני מתלבטת, ומאפשרת לליבי לשלוט בינתיים על מוחי, הגיע יום בהיר אחד.
מבלי שעשית משהו אחר מהפעילויות שלך, לפתע ניגשת למגדל הוורוד (Pink Tower). הוצאת אותו. אך במקום להתחיל לבנות אותו לגובה, לפתע בנית אותו.... לאורך. ווריאציה ידועה (variations) של החומר ש... מעולם לא הוצגה לך!
אני כמעט התחלתי לבכות....
What a beautiful sight that must have been! It's wonderful that while we sit, intellectualizing, trying to determine the best course of action, the children have a habit of surprising us. Observation is truly the best tool that we have, both as educators and as parents.
השבמחק