אני חושבת שלקח לי בערך שנה לקרב את הפלאפון אליך בכלל. בהתחלה, פשוט הפסקתי לדבר בו. כיוון שלא הייתי מוכנה לדבר בפלאפון כשאתה על ידי, בגלל סיכוני קרינה, ולמעשה, רוב הזמן היית איתי, פשוט חדלתי להשתמש בו. רק בטיולים, כשאתה בעגלה, או כשהיית הולך לישון בלילה. אם עוד היה לי כוח לכך...:)אך הזמנים התקדמו. אתה גדלת. והרחקתך המוחלטת מפלאפון הפכה לכמעט ובלתי אפשרית. זה לא שאנחנו, או אני בעיקר, מעבירים את כל היום בשיחות במכשיר זה. אך בתור ילד הגדל בבית, משמעו, מעביר את כל זמנו איתנו, אתה בהחלט נחשף למכשיר זה.
והתאהבת בו!
ואנחנו וויתרנו. במקום להלחם בך, אני מעדיפה להנות משיחותיך ההולכות ומתארכות עם אבא או עם הסבים שלך בפלאפון. אני משתדלת תמיד לשים את הפלאפון ברמקול, ובכך לפחות להקטין את הקרינה. וכשהוא אינו בשימוש, המכשיר נעול.
אך אהבתך האמיתית היא אל הגברת המיוחדת, אם כי מונוטונית משהו, אליה אתה מתקשר כל הזמן בטלפון. אז נכון, היא אינה מרתקת במיוחד, ותשובותיה לרוב מסתכמות ב:"חייגת מספר שגוי. אנא הניח את השפופרת וחייג שנית", אך אתה כל כך שמח לשמוע את קולה! אתה מתקשר לגברת בתדירות רבה, מספר לה על כל מה שאירע לך באותו היום, מסייר בין חדרי הבית תוך כדי. מה שבטוח, תמיד אפשר לסמוך עליה כי תענה לך...:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)
Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!