לפני כמה שעות קרה משהו מדהים. ולמרות שהשעה כבר 2 בלילה, אני לא יכולה לדחות לספר לך על כך.חזרנו היום מבאר שבע, די מאוחר, כך שאת שנת הצהרים שלך ישנת באוטו בדרך חזרה, בין השעות 16:00-18:00. מה שהביא, כמובן, לכך שלא רצית ללכת לישון בלילה. אבל אז קרה דבר מדהים! לפתע קראת לאבא וביקשת ממנו לשכב לצדך! במיטתך. ביחד איתי.
וכך שכבת בינינו. יד אחת על כף היד של אבא. יד שני על כף ידי. קצת ינקת. ואז הפסקת. הקשבת לגשם שירד בחוץ. ולאט לאט הנשימות שלך הסתדרו בקצף אחיד. ונרדמת. ככה בינינו! לראשונה בחייך!
זה היה רגע מדהים ויפה. כל שבריר שנייה שבה אני רואה איך אתה נרדם הוא עבורי מתנה גדולה
השבמחק